יום כיפור 2012 Yom Kipur

השנה הוחלט לחוות יום כיפור תל-אביבי.

ארזנו האופניים, ארזנו המיטלטלים ונסענו בטנדר החדש שלנו תל-אביבה.

רגע לפני הנסיעה גילינו שלנגה אין קסדה...

אז עברנו ב"גלגל", חנות האופניים שכמעט סיימתיי לעצב....(מחכים שהבלגן של יום כיפור יסתיים...)

 החנות של גל...עוד פוש אחרון לעיצוב ויהיה ממש סבבה

רגע לפני מנוחת הלוחמים....

*

תל-אביב אבן גבירול פינת שדרות נורדאו  7:00

תל-אביב אבן גבירול פינת שדרות נורדאו  18:30

תל-אביב אבן גבירול פינת הסופר הורוד בנורדאו 7:00

תל-אביב אבן גבירול פינת הסופר הורוד בנורדאו 18:30

אבן גבירול לכיוון גשר הירקון 6:30

  18:30 אבן גבירול לכיוון גשר הירקון  

גמר חתימה טובה!

Shana Tova שנה טובה תשע"ד

Shana Tova to us all !

May we have a colorful  &

 prosperous year.

May the old & new thrive together in harmony

שנה טובה לכולם!

שנה צבעונית, שנת שפע ואהבה.

שנה בה הישן והחדש יתמזגו בהרמוניה.

מאחלת אביטל

" The audience is invited " The Video

    " הקהל מוזמן    *  The audience is invited "

  Avital Baron Izackov    I   אביטל בר-און איזקוב     

לצפייה יותר מוצלחת בוידאו אנא כנסו לקישור

please enter the LINK

http://youtu.be/m-EjCPqUj8I

הקהל מוזמן  לראות/להביט/להתבונן/לא להתבונן

הקהל מוזמן  להגיב אל מול ההבעה/לא להגיב

הקהל מוזמן  לחייך/לכעוס/לבכות/לתהות

הקהל מוזמן  לרקום/ לרקום עם שותפ/ה העומד/ת בצידו השני של הבד/לא לרקום

הקהל מוזמן  להשתמש במספריים ולגזור את החוטים שרקמ/ה/ לפרום חוטים שעבד/ה איתם

הקהל מוזמן  בהחלט לרקום על הדימוי המודפס

הקהל מוזמן  להיות שותף ליצירה שלי

The audience is invited to see/watch/observe/not to observe

The audience is invited to respond towards the expressed emotion/not to respond

The audience is invited to smile/get angry/cry/wonder

The audience is invited to embroider/to embroider with a partner standing on the other                           

                                      side/not to embroider

The audience is invited to use the scissors to cut the thread/to unstitch the thread he/she             

                                      used

The audience is invited embroider on the printed image

The audience is invited to take part in my work.

                                                                          

           * Sharing an auto portrait   אוטופורטריט שיתופי                      

        אנא כבדו את מחוות השיתוף   Please respect our mutual work 

עבודה זו הוצגה בתערוכה בנושא שיתוף ב"סוכת האמנים" בנימינה

 This work has been exhibited in the exhibition named  "sharing"  in the "Artists Suka" ,Binyamina

במהלך התערוכה תעדתי את ההתרחשות ליד העבודה בכדי לבחון את מידת השיתוף של הקהל.

  During the exhibit I filmed the buzz around my work in order to see if there would be any cooperation.

שמחתי לראות שבשלב מסויים הייתה התקהלות רבה, שבהילוך מהיר הזכירה לי כוורת דבורים...

I was pleased to see that at a certain point  many people "hovered"  around the work. It reminded me of a bee hive...

music in the video by  Rimsky Korsakov "Flight of the bumble bee"

עוד יומיים תערוכה בנושא :שיתוף -Sharing: an upcoming exhibition

Detail from my work  "The audience is invited *פרט מהעבודה  "הקהל מוזמן

Exhibition  held in the new communal Art space initiated by the "Sukkah". 

Grand opening 6/9/12 at 19.00

 אוטופורטריט שיתופי *

 sharing an auto portrait 

Meeting over a cup of tea with Stephanie Harari.

סטפני ואני שותות תה על מפת "polka dots" אדומה

ישנם אנשים שתמיד מפתיעים אותך. 

כך גם חברתי סטפני.

מאז שהכרתי את סטפני ,יוצרת ומחנכת בנפשה, אני כל פעם מגלה תחום אחר שהיא נוגעת בו.

אם  זה תחום שעבדה בו  או נושא שלמדה אותו וחקרה .

 (תמיד כמובן בצורה מעמיקה

ובלתי מתפשרת).

רבים מתושבי האזור מכירים את סטפני בזכות היכולות היצירתיות שלה בתחומי המלאכות השונות

אבל חשוב היה לי להציג את סטפני מזוויות נוספות.

בסטודיו של סטפני

אביטל: אנחנו מכירות כבר עשור ובכל פעם אני מתרשמת מחדש מהשינויים שאת עוברת בחייך,
           עוברת מארץ לארץ,מבית לבית ועוסקת כל פעם בתחומים חדשים-ישנים:

          אם זה בתחומי המלאכות, חיבור לתפישות חיים העוסקות בקשר שבין האדם לטבע,

          אידאולוגיות חינוכיות או תפישות רוחניות.

          זה דורש  פתיחות מחשבתית, סקרנות והרבה אומץ.

          מה מניע אותך לבדוק, להתנסות ולהתפתח שוב ושוב בתחומים חדשים?

סטפני: "תנועה", היא מילת המפתח. 

          זו אחת המילים האהובות עלי.

          אני מאמינה עמוק בתוכי, שאנחנו צריכים להיות בתנועה תמידית, שזו מהות החיים.

          לא במקרה אני מדמיינת את עצמי כנחל זורם.

          כל פעם שאני פוגשת מכשול או אבן בדרך, אני עוקפת אותו כדי לא לעצור את הזרימה.

          כך שלשאלתך לגבי אומץ, זו לא שאלה שאני שואלת את עצמי.

          ברור לי שכך הדברים צריכים להעשות.

          השלווה באה מתנועה או כפי שקראת לזה-מהשינוי.

          השינוי הופך לטבע שני וזה לא דורש את כמות האנרגיה שאולי נראית על פניו.

        

אביטל: ציינת גם דימוי נוסף המאפשר לך להיות יציבה ובו זמנית להתפתח בעשייה המרובה שלך.

סטפני: נכון. אני מדמה את עצמי לעץ נטוע עמוק באדמה, עם שורשים פרוסים לכיוונים שונים.
          גזע חזק ובריא שענפיו שופעים ופונים לשמים.
          זה נותן לי תחושה של ביטחון, יציבות ופתיחות אינסופית.
          הענפים משולים לאנטנות שקולטות אינסוף אפשרויות מהיקום.

אביטל: בהמשך לדבריך על "...אינסוף אפשרויות". 
          אני לא יכולה שלא להתייחס לפרוייקט האינטרנטי שיזמת פעם. 
        "dinnerstory"

כרטיס הביקור של dinnerstory-אתר אינטרנטי

סטפני: בשנות השלושים שלי, כשהמסחר האלקטרוני ברשת רק התחיל . 
          הבנתי את הפוטנציאל החברתי תקשורתי שגלום במדיה החדשה הזו וממש נגנבתי!
          היה לי חשוב לאפשר בחו"ל חשיפה לאומנים (craftsmen artists) בתחום כלי הבית. 
          הדליק אותי האפשרות לחשוף יוצרים שיש להם עסקים קטנים. עסקים שיוכלו להמשיך
          ולפרנס במקביל לרשתות הגדולות שהחלו אז יותר ויותר לבלוע עסקים של אמנים מוכשרים.

חפש: dinnerstories

אביטל: מה היה טיבו של המיזם הזה?

סטפני: היו כמה כיוונים.
          אחד, היה הצד הפרקטי. כלומר הצד של המשתמש באתר.
          כידוע הצרפתים אוהבים לאכול ובוודאי שאם מארחים הכל יהיה מסוגנן מאוד. 
          האתר סיפק מידע שימושי למארח/ת. איזה כלים לקנות, רעיונות לעיצוב, 
          מה מייחד חג ספציפי וכו..
          שיתפתי את הידע שלי בתחום כלי הבית  ובבישול.
          ומצידו של היוצר, האתר שימש פלטפורמה לתצוגה ומכירה של עבודות האומנים.   
          כיום, אנחנו מתייחסים לאתרים כאלו כמובן מאליו בזמנו זה היה רעיון חדש ומלהיב.
          רעיון שהקדים את זמנו.

אביטל: למה "dinnerstory"?

סטפני: יש לי חיבור למילה "סיפור"-"story".  לא במקרה השתתפתי השנה בסדנא של מספרי סיפורים.
          לכל סיפור יש כוח יצירה.
          דרך הסיפור אפשר לשנות מציאות.
          כולנו מאמינים לכל מיני סיפורים. כוח המילה של הסיפור מאוד חזק. 
          השומע מושפע מסיפורים והמספר יכול לבטא את עצמו דרך הסיפור.
          אני משתמשת כיום יותר ויותר דרך הסיפור כדי לאפשר לילדים לפתח את דימיונם וליצור מנק'
          חיבור נוספת. 
            

סטיילינג של הסרטים בקוביות: תמר הררי

אביטל: אני יודעת שיש לך הרבה סיפורים על המשפחה בהקשר של יצירה. אמא שלך וסבתא שלך
          היו ודאי מקור השראה בכל הקשור ליצירה. 

סטפני: אני באה ממשפחה של אנשים יוצרים. משפחה שתמיד עסקה במלאכות שונות.
          אמא שלי שהיתה מעצבת ונתנה את העיצובים לייצור בבתי עסק אחרים, מעולם לא וויתרה
          על העבודה ה"ידנית". היא הכינה תבניות לתכשיטים וכלים שעיצבה והיתה מעורבת
          פיזית בכל שלב ושלב. היא לא הסתפקה רק בלצייר את הרעיונות על נייר וברור לי שזה
          מתווה דרך גם לילדים.
          גם אצל סבתי וגם בבית, כילדה, תמיד היה באמצע הסלון שולחן עבודה של סבתא ואמא.
          גדלתי עם התפישה שיצירה היא חלק יום יומי של החיים.    

אביטל: ראיתי אצלך בסטודי עבודה מרשימה מאוד שסבתא שלך יצרה. אמרת לי שהיא היתה עבורך
          מעין מנטורית של עולם מלאכות היד....

סטפני: שנים על גבי שנים כל יום רביעי היינו אחי ואני נוסעים במטרו לביתה של סבתא (ממי)
          היא חשפה אותנו לכל מיני מלאכות ופרוייקטים.
          היא היתה סיפור בפני עצמו. חיה בוילה כמו "גטצבי הגדול" , הוציאה רישיון טיס....טיפוס.
          היא זאת שהעבירה לנו את ההבנה והיכולת להיות יוצרים עצמאים.
          וזה מה שאני מנסה להעביר לילדים וגם למבוגרים שבאים אלי.
          זה הרבה יותר חשוב מהעברת הטכניקה עצמה.
          לא פעם שמעתי על ילדים שהחוגים עוררו בהם חשק להמשיך ליצור גם בבית,
          בטכניקה שלמדו או באחת חדשה.
          זה מה שמניע אותי.

קרושה בפוטנציה בסטודיו של סטפני

נגעתי בהרבה תחומים. גם בעסקים, גם חינוך וגם יצירה.

עם הזמן אני מגלה שלא משנה באיזה תחום אתה נוגע, בכולם יש יצירתיות, פתיחות וענין.

אותי מענין לחבר בין כל התחומים ,לאו דווקא בדרכים קונבנציונאליות.

בכל פעם אני מעמיקה בתחום אחד, מתלהבת , לומדת וכשאני מרגישה שהבנתי את המהות של התחום, אני עוברת הלאה. ובכל פעם משלבת את שלמדתי בדבר הבא שאני עושה.

שנים רבות, חקרתי היבטים שונים של חינוך ועבודה עם ילדים.

היה לי צהרון מלא ביצירה ועשייה ,עבדתי במסגרת חינוכית אלטרנטיבית "מיתר" ועם ילדים ב "שומרי הגן". 

זה כמו ליצור לאט לאט ריקמה, שמעבירים בה חוט בצבע אחד ואחר כך צבע נוסף

וכל צבע נותן לעבודה משמעות חדשה.

כל צבע נותן משמעות חדשה...

!merci Stephanie
תודה סטפני!

לפרטים לגבי סדנאות, חוגים ושאר פעילויות של סטפני הררי

נא ליצור קשר בטלפון מס' 0526426654

מייל : stepharari@gmail.com

                                                   או הכנסו לבלוג המעניין שלה:

http://annastephanie.wordpress.com

יום ראשון בבית - הספר....... First day of school

שנת ישרים לכל תלמידי הבית אחרי יומם הראשון בביה"ס

Berry picking in summer

Summer vacation is here, and I'm improving my juggling skills.

Between sharing some quality time with my daughters, working on my art , designing a shop and paying attention to "Jack"

"Jack"

our latest "addition" to the family, this skill is definitely a very useful one..
I like it when my daughters are on vacation.
No homework. No rushing them to school. No sending them early to bed....
Yes to lingering in bed in the morning. Yes to going to the beach and pool. Yes to vacation sensation....
A few days ago we took the afternoon off  and went  berry picking.
Once a year we made ourselves a habit to drive to a farm nearby, where they grow all sorts of berries, and spend a couple of hours picking berries,herbs & flowers.

We had wonderful weather, and all three of us were in very good spirits.
We ate about half a kilo each of  our favorite berry: raspberries( framboises) and prepared ourselves a feast of tartes. I was glad I succeeded to prepare for the first time a good "creme patissiere" and the raspberries on the tarte were a great success!

The farm is situated in "Sede yaakov" and is called Meshek z"k/Zack?
04-9832539

050-5530862

*

חופשת הקיץ בעיצומה ואיתה שיפור יכולות הלהטוטנות הנדרשות.

זמן איכות עם הבנות, קידום פרוייקטים באומנות, עיצוב חנות והשבוע נכנס למשוואה "ג'ק".

הצעצוע המשפחתי החדש. זאת בנוסף כמובן לטיפול בחתולים, בנמלים ובנמלים העוד יותר קטנות.

אלה שאני מגלה רק כשאני מרכיבה את משקפי הקריאה...

האמת היא שאני אוהבת שהבנות בחופש.

אין שיעורים, אין השכמה מוקדמת ותזזיתית ונושא "שעת השינה" נזיל יותר....

במקום זה אפשר ורצוי...להתהפך עוד קצת במיטה, ללכת לים ולבריכה ובין לבין כל העיסוקים, להנות עם הבנות מתחושה של חופש...

לפני שבועות מס' ממש לפני גל החום הגדול, באחה"צ של מזג אוויר מושלם,נסענו שלושתנו לקטוף פטל.

פעם בשנה עשינו לעצמנו נוהג לנסוע למשק ז"ק לבילוי משותף. 

כל שנה אנחנו מתמקדות באכילת סוג פטל אחר. הפעם בילינו את רוב זמננו בערוגת הפטל האהוב עלינו, שעדיין ניתן היה למצוא אותו בשפע בינות השיחים: "הפטל האדום" או כמו שהוא נקרא בלטינית:

Rubus Idaeus...,אני תמיד משועשעת משמות הצמחים בלטינית שכן אין סיכוי שאזכור ולו אחד מהם...

כל אחת מילאה כרסה ופרצופה בפטל החמוץ מתוק והבנות השתמשו בו כאודם טבעי.

גולת הכותרת היתה כמובן הטארטים שהכנו, והפעם גם הצלחתי להכין "קרם פטיסייה" כמו שצריך, כך שההנאה שלי היתה כפולה ומכופלת. 

"קטיף עצמי" משק ז"ק שדה יעקב-

טלפון ראשי: 04-9832539
טלפון נייד: 050-5530862

Two exhibitions .100 km apart-שתי תערוכות במרחק 100 ק"מ

2 תערוכות עם עבודותי מוצגות במרחק 100 ק"מ האחת מהשניה.

האחת תערוכת יחיד בתיאטרון ירושלים- גלריה שופן. תוצג עד ה-17.6 כולל.

השניה, תערוכה קבוצתית בשם "Links" "בגלריה לאמנות עכשוית" בכפר ויתקין. תוצג עד ה-6.7

2 exhibitions with my work exhibited 100 k"m apart.

One: solo exhibition in the Jerusalem Theatre- Chopin gallery. Opened until the 17.6

The other: A group exhibition named "Links" at the "Hangar for contemporary art" gallery

in kfar Vitkin. Opened until the 6.7

 2 תערוכות, כל אחת והאווירה שלה.

 בירושלים. חיבור להווי התרבותי המקומי. אנשים הולכים להצגות וקונצרטים, נעצרים בגלריות, יושבים לדקה על הכורסאות המרופדות וממשיכים הלאה.

מבנה בטון עם פיסול מובנה של יחיאל שמי. עיצוב של שנות ה70, שטיחים אדומים ותאורה מסוגננת בצורות של "מולקולות".

המשפחה הירושלמית שלי שמחה שאני מציגה בעירם. אני מדברת בפתיחה על החיבור לירושלים, לאהל משה, לשכונת הבוכרים, למחנה יהודה. משפחות ששרשיהם נטועים חזק בהווי המקומי עוד מהמאה ה-19.

האווירה ב" האנגר ל..."  תואמת את שם המקום. לופט ממוקם מאחורי בית-אזור הלולים לשעבר. ריצפת בטון חשוף, תאורת נאון. הילדים שמחים לשחק בחוץ. הם הפכו קונסטרוקצית מתכת לבית עץ...אווירה פסטורלית. בתערוכה מוצגות עבודותיהן של אמניות. כל אחת עם הטכניקה והאמירה שלה. מפגשים בין האמניות ובינן לקהל המבקרים שהגיעו. עבודותי מקבלות מהות אחרת. הן מתקשרות עם העבודות שתלויות לצידן. הן נהפכות לחלק משלם....links 

2 exhibitions, each one with it's own unique atmosphere.

In Jerusalem. I'm connected to the unique Jerusalem culture. People going to see plays, listen to concerts. They stop in between to see an exhibition, sit in one of the galleries on an upholstered sofa, and continue on.

The concrete building, with it's sculptural elements by Yehiel Shemi , inaugurated in

1971 is house to my work now.

My family whose roots are interlaced with this city since the 19th century, are glad I'm exhibiting in their city.

The atmosphere in the "Hangar for..." suits it's name. A hangar- a cool lofty feel. Concrete floors and neon lights. A pastoralic vibe outside. The children use a metal construction as  a tree house...The work exposed is of women artists. Each one with her own saying and technique. My work has now a different life, it is part of a "whole" canvas of different works who are linked to each other.. "Links"

 

ביום שישי 25.12.12 פתיחה של תערוכה קבוצתית בה אני משתתפת

הפוך על הפוך.......The opposite side



הצד האחורי של השטיח המרוקאי בחדר שינה

קצת אחרי שהתחלתי לעבוד ב-טכניקת הקולאז' הרגשתי צורך לשלב טכניקה נוספת. על פניו ללא סיבה מיוחדת*, רציתי לתפור או לרקום על נייר העיתון. 

נייר העיתון מאוד "סלחן" בכל מה שקשור לדבקים . זהו כמובן ניגוד מוחלט לדיוק הנדרש כשרוקמים עליו. עבודה סיזיפית, אך באופן מפתיע משמשת לי כמעין "ריפי בעיסוק". בעבודות הראשונות העיתון נקרע תכופות ונדרשו תיקונים בצורת "פלסטרים" מנייר בצידו האחורי בכדי לאחות את הקרעים. בהמשך פיתחתי לעצמי "שיטות" שאיפשרו לי להמנע מקריעת הנייר.

המינוח "ריקמה" הוא קצת בעייתי לגבי עבודתי, שכן בדרך כלל עולה דימוי של בד רקום בצפיפות: שורות שורות של שזירת חוטים מיומנת. 

בתחילה עוד ניסיתי לרקום "כמו בספרים" או הז'ורנאלים או....

 

פרט מתוך העבודה "סימון" .שילוב של קולאז', צבע וחוט ריקמה בגוון מוזהב

אך עם הזמן התחלתי לאהוב את המקריות של שזירת חוטי הריקמה בצד האחורי של העבודות. הצד האחורי ,תפש את תשומת ליבי לא פחות מהצד הקידמי . קצת כמו בד שצידו השמאלי/אחורי יפה אולי אף  יותר מהקידמי. עבדתי על קולאז', רקמתי והתלבטתי איזה צד להציג. הצד שהתכוונתי לעבוד עליו מלכתחליה או הצד שבו יד המקרה יצרה שילוב מעניין אסטטית ותכנית, לא פחות מהצד השני.

 

פרט מתוך הצד האחורי של העבודה "סימון"

בסופו של דבר החלטתי שאני עדיין לא מוכנה לוותר על ההתכוונות הראשונית ובחרתי בצד הקידמי.

במקביל התחלתי לרקום רקמות "הפוך על הפוך", דהיינו ליצור תחושה של מקריות ו"בלגאן" של חוטים כפי שהם נוצרים בדרך כלל, באופן טבעי בצד האחורי .זאת היתה התנסות מעניינת ומשחררת במובן מסוים, מאחר והתנודה בין המקריות וההתכוונות של העברת המחט מצד אחד של הנייר למשנהו, אפשרה לי לבטא את עצמי בצורה חדשה. תכים סדרתיים ומדוייקים, תכים משוחררים, תכים "מסופרים"...המחט שחוט הריקמה מושחל בה הפכה למעין מכחול אקספרסיבי  שהסב לי הנאה רבה, למרות הסזיפיות של הפיכת הנייר עשרות פעמים מצד לצד כדי לתור אחר החור שבו אני רוצה להשחיל את המחט.

       פרט מתוך העבודה "הצבי ישראל"-עבודה עם חוטי ריקמה. אני משאירה את "שארית" החוטים בצד הקידמי

"me as a deer" פרט מתוך העבודה

 

     * לפני כמה חודשים שמעתי ראיון ברדיו עם דוד שלי –משה בן-זאב 

   (וולפנזון).

בין יתר הנושאים הופתעתי לשמוע כמה זמן הקדיש ל "נשים" במשפחה.

חלק מהסיפורים כבר שמעתי וחלקם היו לי חדשים.                    

היה מעניין לשמוע את סיפוריו על הנשים במשפחה. הוא תאר אותן כנשים עצמאיות ויצירתיות שפרנסו,יזמו ודאגו למשפחתן בימים קשים בירושלים. הסבתא רבא שלי-ציפורה הקימה את בית החרושת הראשון לנקניקים בעיר העתיקה בירושלים-לימים בית החרושת נקרא "נקניק ירושלים". סבתא רבא דבורה עסקה בגבנות, וסבתי רבקה היתה תופרת למחיית המשפחה וציירה את הדגמים שאותן תפרה. היא היוותה השראה לדודתי מיקי (מרים) שפירא שלמדה ב"בצלאל" והקימה בשנת 1992 פרוייקט נפלא בשם "אלמז"-פרוייקט שאפשר לנשים וגברים בקהילה האתיופית לעסוק במלאכה שבה התמחו שנים רבות-רקמה.

התברר לי שנשים רבות במשפחה יוצרות במדיות שונות והרצון לשלב בעבודות טכניקה נוספת ובמיוחד- ריקמה היה ברור לי,כאילו בתת מודע העיסוק בנושא הנשי בכלל ובריקמה בפרט נעשה כמחווה לנשות המשפחה . אני מודה שמחווה זו משמחת אותי מאוד!

*

ובהזדמנות זו אינני יכולה שלא להזכיר את אחותי גלית בודין ציירת ומאיירת מוכשרת ויצירתית.http://www.etsy.com/listing/97668427/

רגע לפני....התערוכה בירושלים... ושבוע וקצת לפני התערוכה בהאנגר לאמנות עכשיות

עוד יומיים. פתיחת התערוכה בתיאטרון ירושלים-גלריה שופן.

 כמעט הכל מוכן.

השכבתי את העבודות לישון בחדר שלי. מקבץ עבודות מסודרות ליד המיטה .

אספתי היום 3 עבודות אחרונות ומשם נסעתי לכפר ויתקין לפגוש את האוצרת אסנת ישראלי.

שם אני משתתפת בתערוכה קבוצתית ב "האנגר לאמנות עכשוית".

תערוכה שתפתח ביום שישי הבא ה-25.5.12. בין השעות 12.00-14.00

עד השבוע פעלתי במצב אוטומט.

איזה עבודות צריך לסיים. האם יש מספיק עבודות?

איפה למסגר ? איפה להדפיס? מה לכתוב?

שאלות של יום יום....

השבוע אני מתחילה אפילו להנות מהתערוכות הקרבות.

טוב... נתראה.

התערוכה שלי בתיאטרון ירושלים .My exhibition in the "Jerusalem Theatre"

It's 00.20 and I'm working on my C.V. + the list of names for my work. I think I'll call it a day...or not...

Suddenly I realise my exhibition is due in a week and I haven't sent even one invitation.... Lucky it's exhibited at the same time as the "Israel Festival " so it may be exposed to a larger audience....

I Like giving my work names. Most of the time it completes the ideas that aren't always obvious in my art work: "Clear blue sky"..."James bond Is alive and well"....well I'm not really sure it allows the audience to fully understand my own associations but still I have fun naming my work.

 I just like "words". I like to analyse their meaning. I often search for the meaning of a certain word I just "encountered" and since I speak several languages I try my luck in understanding the meaning of it ,by various associative techniques. At times I'm lucky and I "pull"  the right meaning and at others I realise my associations swept me into an imaginary world of  meanings...

Well...were was I?

"Out of Context"? Is it a coincidence I chose it as the name of my exhibition?

context [ˈkɒntɛkst]

1. the parts of a piece of writing, speech, etc., that precede and follow a word or passage and contribute to its full 

2. the conditions and circumstances that are relevant to an event, fact, etc.

[from Latin contextus a putting together, from contexereto interweave, from com- together + texere to weave, braid]

Collins English Dictionary – Complete and Unabridged © HarperCollins Publishers 1991, 1994, 1998, 2000, 2003

meaning it is unfair to quote out of context

I really like this explanation for the word "context". The fact that "texere" means "to weave" in Latin is exactly what I do in my work. I take all the images and words that I cut out of their primary context (images in newspapers books catalogues...) and try to weave them into a coherent work.

Most of my childhood I sort of felt "Out of context". Not an unhappy "out of context" but still out.
Although my father was a Diplomat and we lived abroad, it was clear to me I was Israeli. Israeli in my roots, my state of mind, my way of percieving life. At home we spoke in Hebrew .We lived an Israeli-Jewish life as a family , whereas outdoors we spoke English, Italian, French. We read signs  in foreign languages and ate all sorts of strange food. 
We visited Museums, Churches, Lakes ...We  spent time with French or Italian speaking aquaintaces, and befriended children who stopped in front of a niche with a Madonna and crossed themselves, run away from the angry concierge that spotted us treding on the grass...
yes, "I feel out of context" is the right expression.
Or was I ever "In Context"??