Home Sweet Home

                                                       HOME SWEET HOME

 Hi my name is Avital Baron Izackov and I live in a small House in a town named Binyamina,
with my husband Gil and two daughters; Zohar (which means shining, glorious) & Noga (the star Venus in hebrew).

As you can see the Greek Isles had quite an  influence on us while planning our home.

Building a pseudo-Greek house is not entirely "kosher" when you're an Interior Designer, with  a pretentious agenda of building and designing according to a general awareness of ones local motifs.
I Could  write about different architectural and design motifs which influence all the coastal countries of the Mediterranean area, and as so my  house "Greek or not" is totally Mediterranean....
But Hey it's my home... and Since at the moment I'm not a resident of a Greek island, I might as well live in a pseudo-greek house and enjoy my vacation here at home in Israel .So let's leave it as it is and Enjoy a visit to my house.

Wellcome-ברוכים הבאים



our front porch is one of my favourite places

I took some photos of my home just as I felt the autumn wind flowing from the north, the heat became moderate, and autumn clouds floated through the clear blue sky. It felt for a moment as if it will actually Rain. But...it didn't!

Every morning I sit outdoors eating my breakfast , writing, and sometimes if it's possible working on the couch which I absolutely adore. My friend Stephanie indulged us with this super couch. (check out her super blog  http://annastephanie.wordpress.com). 

my alternative greek coffee shop, with Italian coffee...

a garden within a garden

Sitting on my couch I have an Ideal view; The garden which in the morning is so quiet you can hear the bees hum....and the sky. Sometimes I just stare at the clouds, It's quite meditative.

clouds and meditation

our cosy living room






Thats all for now.....
will add more photos later



 



 

כתבה במקומון פרדס-חנה זכרון

לאחר חצרות היוצרים פנה אלי כתב נחמד מהמקומון של זכרון ופרדס חנה

היה ראיון טלפוני, נשלח צילום שנשלף בדקה התשעים

 והנה כמה נחמד, התפרסמה כתבה במקומון

 



תודה לדנה קרוטמן בת ה-7
שצילמה את התמונה

 

A foggy morning

Once upon a time there was a strange planet.
Its name was Planet Earth.
Once, children at school were taught there were four seasons : autumn, winter, spring and summer.
Well I think they were all misinformed.
December is only two weeks away and here in my very controversial, strange and complicated Homeland Israel, the weather can't make up it's mind too.
It's shinny and hot; an average of 28 c degrees.
The only difference between now and Real summer heat is the lack of humidity and 10 degrees less.
Thank god for that!
This morning I woke up at 5.40 preparing my self for a morning walk.
Every thing seemed as ordinary as could be; my husband had already sneaked out of the house for his morning ride, my daughters still asleep, and as usual the cats inside and outdoors sensing a movement in the house swiftly lined up outside waiting for their very early breakfast, which in their case I'm not really sure which fast they "broke", since they are constantly eating...
Anyway as I closed the door, leaving  my cosy warm home behind me, I realized the street was covered with a soft blanket of grayish fog...The temprature had dropped radically (probably 26 c instead of 28 c....) and out of the fog, a roaming sound introduced the appearance of our Toyota pickup truck.

With who else but my disappointed cyclist husband who due to the very dense fog returned home from the wood, with all his accumulated adrenalin still pumping in his blood.



Haerez St 6.15 friday morning

A foggy playground 6.15 friday morning

a sunny playground 2 hours later




 



כפרפרזה על עצמי ועל רכבת ישראל The Darjeeling Limited

"what's going on?"

"I guess the train is lost"

"How can a train be lost, it's unreal"

משפט מהסרט   The  Darjeeling Limited -Wes Anderson 

 המסע האישי שעברתי בחמשת השנים האחרונות יכול ,לפרקים, להיות משול  להלכי הרוח המשתנים ולעיתים

הבלתי אפשריים בנסיעותי ברכבת. חמש שנים של נסיעות לעבודה בין בנימינה לתל-אביב זימנו לי כ-480 נסיעות לשנה ברכבת ישראל.נסיעות שכמו בחיים, יש בהם מכל טוב, ומה שלא אכתוב אינו מתקרב לקצה קוצה של המציאות ברכבת ,יעידו על כך נוסעי הרכבת הקבועים.. . שמחה, רעשים, הרהורים, עצירות, הכרויות, פרדות, כעסים, צעקות, חידושים והרבה מונוטוניות ונופים. לשעת הנסיעה היתה בהחלט השלכה על הלך הרוח ששרר ברכבת...

השעה 6.50
נסיעות הבוקר המוקדמות, התאפיינו בשקט יחסי.

עירפול החושים הכללי של מרב היושבים, ובכללם החיילים המנמנמים, איפשרו להתחיל את היום בשיחה רגועה,
החלפת חוויות שקטה על יום האתמול כשברקע עטיפות מרשרשות של סנדביץ נפתחות, ריח טונה מבחיל את הקרון. חיפוש מקום ישיבה אלטרנטיבי של חברה בהריון משנה את המומנטום, ומכניס עניין לשקט המדומה.
א. קמה מהכיסא לחפש מקום בקרון צפוני, ג. נכנסת אף היא לפעולה ובודקת את מצב הקרון הדרומי, לא , אי אפשר לעבור המזגן לא פועל, החלון היחיד בקרון פתוח ויושבי הקרון מנסים כל אחד בתורו לשאוף מעט אויר מהביל של חודש אוגוסט. מה קורה בקרון הצפוני שואלת ס. עם שקית הקאה מוצמדת לפנים, המזגן משמיע קולות של מנוע מקרטע, אי אפשר לעבור. צוות הבנות נכנס לפעולה, אין ברירה חייבים לעבור, אולי נשכנע חייל מנומנם מקצה הקרון לעבור במקום ס., לא זה לא בא בחשבון  1. הוא וודאי לא יניע איבר מחשש שיחשבו שהוא ער  ובטעות יצטרך לקום   2. זה יגרור תגובה נרגנת מנוסעי הקרון על ההפרעה בשעה כה מוקדמת.
טוב מילא הנה תחנת הרצליה ברקע, כבר מגיעים, תודה לאל ס. לא הקיאה. הנסיעה הייתה חלקה ושקטה הגענו בזמן לתחנת ת"א מרכז, איחרנו רק ב- 10  דק' , בריצה קלה נוכל להדביק את הפער ולהגיע בדיוק בזמן לעבודה.

השעה 15.20

נסיעות אלו עמוסות יותר ומתאפיינות במפגשי אמהות עייפות , עם תיירים עמוסי חוויות שזה עתה חזרו מנתב"ג והעמיסו את כל כבודתם,ובכללן מזוודות, עגלות מתקפלות, שקיות בשמים מהדיוטי פרי, נעלי ספורט, מיקרו חדש, וכמה זאטוטים מיוסריםעל עשרה מושבים. הפרברית מאחרת....או הנה מגיעה המהירה, אה, לא זו הישירה לחיפה. מפטפטים, על בקבוק מים, פוגשים מכרות, לצידנו חבורת תיכוניסטיות מצחקקות ומשמיעות מוסיקת פופ עכשוית ו "מה זה מגניבה" מהפלפון הורדרד "cloudy pink"...מחכים, נעים לעבר העמוד המצל על הרציף.
החייל לידנו מדליק סיגריה, עוברים לעמוד הבא, אשה צועקת בפלפון בקולי קולות מספרת לקוזינה שלה על הבוס החדש שקיצר לה את חופשת הקיץ ועכשיו היא תקועה בלי פתרון לששת ילדיה.
הרכבת מגיעה, כולנו נכנסות למצב הכן, ההימור על מיקום דלת הקרון בעת עצירת הרכבת הוא קריטי פה, כמעט בין חיים למוות, כולנו בהיכון ממוקדות וכאילו בנונשלנטיות עם הגעת הרכבת נכנסות לריצת עמוק לעבר הדלת,
אין מקום. עומדים. הרכבת מאיטה . מה היא מאיטה, הפסים פנויים, אין תחנה באופק... הכרוז מכריז "אנו מתנצלים" (ממש) "..עקב מפגש רכבות הרכבת תתעקב במס' דקות" ,עכשיו אנחנו כבר מנוסות יודעות שמס' דק' היא אמירה פיקטיבית לחלוטין שמשמועתה עיקוב של בין 5 דק' לחצי שעה ויותר. הפלפונים נשלפים קוד אדום כהה, אבל כהה מאוד יוצא לפעול, תכניות החרום להוצאת הילדים מגנים ומצהרונים מופעלות...אה אזעקת שווא ממשיכים,  "רכבת ישראל מתנצלת על העיקוב, כל הנוסעים לבנימינה וצפונה ירדו בתחנת חדרה ויעברו לרכבת המהירה" אופס, הרכבת פספסה את הרציף, מאבטחי הרכבת נרתמים לעבודה, ראשונה תרד יוכבד בת התשעים, בסולם החדיש של חברת הרכבות, היא תרד והם שאומנו לכל מצב חרום, יתפסו אותה שניה לפני שתעוף בפליקלק לאחור על החצץ המעודן הסמוך לרציף. טוב ירדנו כולנו בשלום עלינו על רציף חדרה, ולאחר שירדנו ועלינו לרציף מס' 2, התברר כי לשם יועדו רק הנוסעים חזרה לת"א.
לבסוף לאחר איחור של בדיוק 29 דק', זמן תיקני המתוזמן היטב בין נהג הקטר והנהלת הרכבת כדי להמנע מתשלום כרטיס פיצוי על האיחור, הגענו חזרה הבית לבנימינה.

סרטו של הבמאי  The Darjeeling Limited " : Wes Anderson " רצוף ההתרחשויות והתהפוכות מתאר את מסעם האישי של שלושה אחים בחיפוש אחר אמם האובדת. 
הסרט מתרחש אומנם הרחק מאיתנו במרחביה האינסופיים של הודו אך המפגשים והנסיעה, ההזויוה
לעיתים ברכבות, החזיר אותי לרגע להתרחשויות ותהליכים הזויים אף הם בנסיעותי המתמשכות ברכבת ישראל.
מס' משפטים מה "trailer" או "בקרוב" של הסרט שיעשעו אותי מאוד בהקשר של הדמויות המוצגות ושל מנטרות טיפוליות.

 I think we have a chance to make this, kind of a life changing experience, and I think we need it

"I want us to be completely open and say yes to everything, even if it's shocking and painfull"

מוזמנים לראות את ה"בקרוב" של הסרט בלינק הבא

http://www.youtube.com/watch?v=aO1bYukdvLI

" mixed media"נפתח חוג אומנות וציור בטכניקת קולאז' ו

נפתח

 "mixed media"  חוג אומנות וציור בטכניקת קולאז ו

 :  למבוגרים

 

אביטל בר-און איזקוב 

 אומנית ,מעצבת ויוצרת במדיות שונות

בוגרת החוג לתולדות האומנות וספרות צרפתית באוניברסיטת ת"א
הסדנא" ת"א לימודי עיצוב"  

רישום אצל אבינועם קוסובסקי

לימודי מולטימדיה

מזמינה אתכם לחוויית יצירה וגילוי עצמי דרך טכניקות הקולאז
 מדי כמה חודשים נפגוש בסטודיו יוצרים נוספים שיוזמנו להעשיר את מיומנויותינו: ריקמה, צילום ועוד

ובנימה אישית....

 לעיסוק היומיומי בטכניקת הקולאז' הגעתי ממש במקרה......

ביום שישי סוער וחורפי במיוחד, לאחר ניסיון רטוב לנסוע לאגמון לחזות בעגורים
מצאנו את עצמנו בבילוי משפחתי רגוע וביתי
האח בוערת, השוקו נמזג לספליהן של הבנות, יושבים סביב שולחן היצירה

ומתחילים לצייר ולהדביק
אמנם לא הייתה זו הפעם הראשונה שעסקתי בקולאז', הדבקות אלו ואחרות השתלבו ברבות מעבודותי
אך הישיבה עם הבנות באווירת יצירה, שלצורך העניין נכנה אותה כ-"לא פורמאלית", איפשרה לי להתחבר לתחושת
שחרור מעצם הקריעה והגזירה של ניירות והדבקתם באופן חופשי על נייר , כמעט כמו ילד תם
ההנאה מ"גילוי" הטכניקה הזאת פתחה בפני עולם של יצירה עשיר ורב גוני

ובאמצעותו יצאתי למסע של גילוי עצמי והתנסויות חדשות

התחלתי בעצם "לצייר" בהדבקת נייר ולעיתים גם עם חוט תפירה או רקמה
חרוז התגלגל לו לעבודה , טקסטים ומשפטים שנאספו מזה זמן מה שולבו גם הם, צילומי ילדות וצבעי תבליט
הפכו את העבודות ליצירות מעמיקות ואישיות

החוג יתקיים בימי שני בין השעות 9.00-12.00

בסטודיו של סטפני , הנבטים 7 כרכור
http://annastephanie.wordpress.com/

פתיחת החוג ביום שני 18.10

ובימי רביעי בין השעות 9.00-12.00

בסטודיו שלי ברח' הכרכום 14ב בנימינה

פתיחת החוג ביום שני 20.10

עלות החוג 250 ₪ לחודש כולל חומרים

-ניתן לתאם סדנאות קבוצתיות

פרטים : אביטל בר-און איזקוב טל : 052-8700825

                      

                                            

צילום עבודה בתהליך
2008

חצרות היוצרים בנימינה

המעבר ממרכז הארץ לבנימינה לפני מס' שנים הפגיש אותי עם פרויקט חצרות היוצרים .

היו שנים בהם התאפשר לי להסתובב בין אומנים ויוצרים, להתפעל, להתבונן ולהתקנא.

ושנים שדהרנו בטנדר שלנו ברחבי הערבה, הנגב ומדבר יהודה, נושמים אויר מדברי ומחפשים מקורות מים מרעננים בחום הזהוב.

השנה גם אני פותחת את ביתי ובלפסוס פרוידיאני כמעט כתבתי... את ליבי

אכן חשיפת עבודתי כאמנית קולאז'ים במקום מגורי חדשה עבורי ומזמנת מפגשים, מבטים ופרספקטיבות

חדשות, רגע לפני התערוכה שלי בגלרית הקיבוץ בגן  שמואל בפברואר.

 http://www.kibbutzgallery.org.il/about_gallery.asp?page_id=175&gallery=193

"Icon woman" 2009
גזרי עיתון, גזרי ג'ורנלים, צילום מודפס, צבע אקרילי,צבעי תבליט , חוט תפור על נייר עיתון

                         

כמו בכל יצירה גם ההכנות לחצרות היוצרים זכו למלוא המחשבה התכנון והתעוד.

 וכל מי שהיה שותף לעשייה תועד בעל כורחו...

  חברי הצלם המוכשר אלדד רפאלי,

  שאחר עבודתו אני עוקבת מאז שנות העשרים ... שלי.

  http://www.eldadrafaeli.com/

הממסגרת המאוד מקצועית מיכל מר שלשמחתי חזרה לא מכבר מחו"ל ופתחה מחדש את

 הגלריה הותיקה "כנראה" והזמינה אותי לשיח ארוך בסטודיו המדהים שלה לקבלת החלטות מסגור גורליות פלפון: 054-5894403 המייסדים 29  זכרון יעקב

 וגילי אשל, אותו אני מכירה מאז הולדת בתי נגה, שהוזמן לתרום ממיומנויות הפיסול הסביבתי שלו,

 לצקת סוף סוף את התעלות החשופות בפטיו. 

הן המתינו  בסבלנות  "come rain or shine..." אי אלו שנים לרגע המתאים בו  יתמלאו ביציקת בטון

 בתוספת חלוקים וכפיסי עץ שנאספו מכל קצוות העולם.

 http://www.gilieshelart.com/

 http://www.gilieshel.com/





                     

*

הנכם מוזמנים לביתי לפגוש, להתרשם,

 לשאול לנשנש ולרגע להתחבר לעולמות  אחרים.

   *    

אביטל בר-און איזקוב

הכרכום 14 ב

מס'  במפה3

ראה קישור

http://www.bin-ada.co.il/tfasim/hoveret_s_1.pdf

Happiness to us all

and joyful holidays

http://www.youtube.com/watch?v=lMPRGtLpbRI



Shana Tova- על "שנה טובה" אחת ו"פטיש" לתהליכים

שנה טובה ומאוד מתוקה

Shana Tova

*

**

The making of...

במהלך שנות היצירה שלי, פיתחתי "פטיש"* לתעוד תהליכים. 

התעוד אמנם אינו מדעי , אך בהחלט משקף לפחות מס' שלבים בעשייה.

ישנם תהליכים בו התיעוד המצולם עקבי וברור, אך ישנם אלו בהם מתערב שלא מרצון פולמוס היצירה ומשכיח בשיטתיות את כל תכניותי. במקרים אלו אני מוצאת את עצמי כמובן ללא כל תעוד ממשי ומצטערת על חוסר העקביות שלי.  

לא רק האמנות זוכה לתעוד.

חביב עלי במיוחד תעוד שלבי אפייה והכנת מתוקים למניהם.

אפיית טארטים של פירות העונה זוכה לתעוד מכל זוית אפשרית, כולל מקרה מאתגר במיוחד של טארט שוקולד שקדים ואגסים שתועד מבוקר ועד ליל (עקב ריבוי השלבים ...) ולסיום קיבל הטראט שוט מכובד לצד צילום המתכון המקורי בעיתון. ריבות בטעמי לימון, תפוז,פטל וגויאבה,הופכים לחגיגה צבעונית כאשר כל פרי משאיר את חותמו הייחודי בהר מושלג  וצחור של סוכר. 

וכך נערמים להם צילומים אינסופיים של תהליכים כאלו ואחרים....

תהליך העבודה על קולאז' העוגות החל עוד ברשומה הראשונה שלי.

הרצון להציג את ריבוי האפשרויות שעמדו בפני לאחר עזיבת עבודתי תואר כדימוי של ילד העומד נרגש מול חלון הראווה השופע כל טוב בחנות ממתקים, רק שאצלי חלון הראווה היה של קונדיטוריה צרפתית משובחת-patisserie.  מאחר ולא התאפשר  לי להכין את הקולאז' עבור אותה הרשומה, החלטתי שריבוי דימויים מתוקים ומסוגננים עד לכדי קיטצ' ורדרד ומתקתק, ישתלבו נהדר באיחולי שנה חדשה ומתוקה. לכן אספתי החומרים והתחלתי לבדוק רקעים מתאימים. מציאת הרקע לא היתה מובנת מאליה. הרצון "למתק" את הברכה הניע אותי לבדוק מס' כיוונים. כפי שניתן לראות במס' עבודות שלי, רקעים עם טפטים חביבים עלי במיוחד, ובקולאז' הנוכחי היה בי רצון לשלב פסים לבנבנים של  קצפת. נקנה מיכל קצפת בטעם מלאכותי במיוחד למשיכת הפסים ולצילומם, נמזגו לשקית פלסטיק עם פייה מקצועית גואש בעירוב חומרים מקשים אלו ואחרים, אך התוצאות לא היו מספקות.

עורבבו צבעים....

...ונצבע דף ורוד כמו צמר גפן ביריד 

 הרצון "למתק"** את הברכה כמוהו כרצון להמתיק את השנה

שעוד רגע קט תתרווח לה במפתן ביתי

עם קפה וטארטלט.

אך כמו כותרת העיתון, המציאות ממהרת

.להעיר אותי מעננים ורודים ורכים 

.הרקעים הקודמים נזנחים לטובת רקעים חדשים

גזרי העיתונים מודבקים לדף חדש ולבן.

צבעי גואש וצבעי תבליט זהובים וכסופים

נלחצים משפורפרות ולרגע קט כמו קונדיטורית מקצועית

אני מקשטת ומעטרת את גזרי העיתון

ומפיחה בהם חיים מתוקים...

שנה טובה לכולנו

*fetish 

**ספרו של מאיר שלו "רוני ונומי והדב יעקב" הינו אחד מספרי הילדים החביבים על בנותי ועלי.  

   לא רק הסיפור והדמויות משעשעות ומהנות אלא גם ובמיוחד שעשועי הלשון  שתמיד מצחיקים את כולנו.

  "נומי סופלת חלב ורוני מצה מיץ

    כי מיץ אף פעם לא מחליב

    אבל חלב מחמיץ

    אמא ונומי ממתיקות בדבש, אבא ממתיק באמא,

   רוני כף חרדל שלמה מחרדלת פנימה."

Read or Torn

5 years of endless train rides to work, between Binyamina and Tel-aviv, led to an obsessive reading of the cultural section of the "Haaretz Newspaper":Galeria- as a mean of escapism.
I virtually visited almost every exhibition I read about in those years, in Israel and abroad.
While day dreaming on the train I went to all the festivals, shows, dance performances, Biennales, Triennales and Quadriennales...
But of course only virtually.
The hectic mother/wife/working combination didn't leave much time for the live show.
I was "deflated" of time and energy to visit a REAL MUSEUM, while my bag "inflated" and became a living  archive of all read and unread newspapers.
It took quite a while, but eventually I began visiting  those "chosen exhibitions" myself.
Well not many of them , but still, I felt a change of wind and the desire to experience this change, which was nurtured for quite a while, was at last out there in the open.
This led to my first collages....
They were very decorative and naives, mostly flower motifs.
Quite quickly the naive and cheerful themes were replaced with issues I had been consciously avoiding for quite a while; death, secrets, fears....

I still kept commuting by train for quite a while, reading and tearing those bits and pieces I needed for my work. There were days I had the patience and time to read about other peoples lifes and deeds, and days  the headlines and images where enough to be inspired from.
The newspaper was gradually dissected into pieces or scanned for the right motifs which were all put aside for the inspiring moment .
Old  encyclopedias,  museum catalogues, design magasines and especially Art books-including the one that was thick enough to be used as a sofa leg-were all at great risk of being cut, torn and hid in various recycled boxes.
Every headline and text eventually bore a life of it's own regardless of it's previous one, and as such was torn and sticked to my collage with a new conotation...

"Untitled" 2010
Newspaper and Book clippings.
gouach and relief painting on Newspaper
16.5 cm/28.5 cm





my very first post

I've started writing my first post, or should I say one of many drafts, two years before even creating a blog.

"It's been two years since..."* i've decided to leave my job as an interior designer and have a "go" at a new way of  living.

Two amazing years have past by with endless creativity, satisfaction and enlightment interlaced with deceptions, various super complex issues to deal with and experimentation of new and old domains, let's call it - complexperimentation - for the simplicity of it.

Starting this blog is as challenging and intriguing for me as starting my "new way" but it's definitely "...my way.." 

I picture myself as a cliche of a child hypnotized by the display of a candy store. Only for me it woud be a Patisserie : endless choices between croissants, madeleines, coloured macarons and of course tartes aux framboises.

my selfmade tarte aux framboise

A while ago it all seemed very confusing and it still is, but amidst all the wonderfull possibilites, i've made a choice of commiting myself to "Creativity"  or as Julia Cameron would say "...practicing the art of creative living."**
I started creating my work on News papers; sticking shreds of magazines, sewing, painting, tearing,
taking pictures of my work, hiking every now and then on the hills of  the nearby nature park "Ramat Hanadiv" and observing the changes of seasons through the photos I took of the "fauna and flora", well mainly flora, but it just sounds better together.
After six months work in my kitchen, between piles of dishes and frozen chicken breasts, I transferred myself to my super "petite" studio in the garden where now in August 40 deg c can be measured. 
Well that's all for a super serious first post.
Hope you'll join me in my next post.
Can't help adding my daughters diving video.
Enjoy

* This opening is usually associated with an AA meeting
   It occured to me that in my mind, changing the way of living
   is apparently associated with an addiction for our old well preserved habits, 
   and therfore detoxification is needed.
** Julia Cameron  "The Artists Way"