רגע לפני....

רגע לפני פתיחת התערוכה בגלריה קיבוץ גן-שמואל

פינישים אחרונים

רגע של טישטוש לפני העברת העבודות לגלריה

מעבירים

דורית טלמון האוצרת מארגנת את התערוכה

רגע לפני התלייה



 זהו מחרתיים הפתיחה

נפגש

תערוכה "בין קריאה לקריעה" אביטל בר-און איזקוב

     ליצירת קולאז'ים הגעתי כמעט במקרה, או כך לפחות היה נדמה לי  כשהתחלתי בטכניקה זו 

 ביום גשום במיוחד לאחר ניסיון כושל לצאת לטיול צפרות משפחתי. חזרתי הביתה חדורת מוטיבציה להפיק את המיטב מיום שישי ביתי. אח בוערת ,שוקו חם ויצירה משותפת עם בנותי הובילה להשתעשעות יצירתית עם  ג'ורנאלים זמינים, עיתונים ודבק

       בקולאז' המאוד נאיבי שיצרתי באותו ערב נולד עץ והמילה דרך

    .ואכן התחלתי דרך חדשה

באותם ימים כבר הייתי בתהליך של עזיבת עבודתי בתחום העיצוב וקיוויתי לפתוח סטודיו לעיצוב ברוח

http://www.tse-tse.com/2003/anglais/  Tse Tse סטודיו

סטודיו פריזאי של שתי בחורות מוכשרות עם סגנון מאוד ייחודי

  הדרך היתה מאוד ברורה

אך הדברים התגלגלו אחרת, ומיום ליום בטרם ניתנה לי גושפנקה רישמית להתחיל בדרכי החדשה, התחלתי לעבוד על קולאז'ים

בתחילה יצרתי קולאז'ים צבעוניים ופרחוניים. הייתי מתחילה קולאז'  אחה"צ וממשיכה אותו לתוך הלילה. אחד ועוד אחד, עד היום בו עיתון הושחר, גואש אדום הותז ופסלי קדושים נגזרו והודבקו
 

" בכל מקום"



ככל הנראה היה זה הרגע בו הבנתי שסטודיו לעיצוב לא יפתח, לפחות לא   על ידי או לא כרגע

דלת חדשה נפתחה לעולם של יצירה והתמודדות אישית ,או שמא היתה זו

 אותה הדלת שנפתחה ונטרקה פעמים רבות בעבר? אך הפעם החלטתי להשאירה פתוחה ועברתי דרכה

עיקר העיסוק בעבודות הראשונות* היה ברגשות מודחקים הנוגעים במוות ושכול בעקבות מותו של אבי מס' שנים קודם לכן. שאלות הנוגעות לחייו ולחוויותיו כאיש מוסד הציפו את תודעתי ובאו לידי ביטוי ביצירה

  

"בדידות מזהרת"



לעולם שקוטלג אצלי כמאוד גברי ושוביניסטי-מוסד, ביטחון וכו "נשזרו" ילדות ונשים שבדקו את מקומן ביצירה, או היה זה בעצם מקומי



"פרט מתוך "ללא כותרת- מוזהב

הדמות הנשית תפסה יותר ויותר מקום בעבודתי והיה בי רצון עז לשלב מלאכות המוגדרות כנשיות. תפירה ורקמה "נרקמו" באדיקות בעבודות ה"נשיות".מלאכה סיזיפית מאוד כשמדובר ברקמה על נייר עיתון  ומשם המשכתי  לבדוק נדבכים שונים וחדשים בטכניקה זו

''פרט מתוך עבודה "הצבי ישראל

  זו היא לי תערוכתי הראשונה

   רגע של חשיפת עבודתי ועולמי הפנימי בפני משפחה, חברים, ומתבוננים חדשים

זוהי הזדמנות להודות "להם", שהאמינו, תמכו, ועודדו אותי להמשיך בדרך של יצירה למרות השאלות האינסופיות שעלו, הפחדים והקשיים

 

תודה לחברותי הטובות למשפחתי הקרובה ולבעלי שתומך ודוחף גם כשזה לא מובן מאליו

* הצרוף "עבודות ראשונות" יש בו מן הדרמטיזציה, שכן "ראשונות" הן ודאי לא. מאז שאני זוכרת את עצמי יצרתי במדיה זו או אחרת. אפילו קולאז'ים ראשונים הם לא. ככל שהתעמקתי יותר בשלב הזה של היצירה כך צצו מן העבר קולאז'ים או עבודות ששילבו הדבקת צילומים או גזרי עיתון על עץ זכוכית ועוד

מוקדש לאבא

תעלומת ספיידרמן...

כן ספיידרמן...

אני מתארת לעצמי שזה לא טריוויאלי להציג את עצמי דווקא דרך דמות בדיונית שקשורה באופן מסורתי יותר לעולמם של ילדים, אך השבוע בעודי עובדת על קולאז' חדש, ספיידרמן נעלם
גובהו 3 ס"מ רוחבו כ-1.5 ס"מ
      חיפשתי אותו בכל מקום אפשרי... בין העיתונים, על שולחן העבודה, ליד המחשב , בין קפלי המכנסיים ולצערי  נאלצתי שוב להפריד בין פיסות הנייר והאבק שזה עתה טיאטאתי. גזיר גזיר הפכתי כל פיסה שנראתה בגודל    מתאים. אך לשווא 

סופה של התעלומה בשבריר שנייה שבו נגלה לי קצה ראשו של ספיידרמן , במרווח שבין החלון למסילה





ספיידרמן נמצא

 

הרמתי את ספיידרמן ווידאתי שהוא חי ובריא



מעולם לא חשבתי שזה מסוג המיומנות הנדרש מיוצר
אבל זו מיומנות כמו כל אחת אחרת, כשעסוקים במשך שעותבגזירה קריעה ומיון קטעי מאמרים, דימויים או סתם גזירים צבעונים
זהו עיסוק שקיבל תנופה בחמשת השנים בהם נסעתי כל יום ברכבת מבנימינה לת"א. כפי שכבר כתבתי ברשומה קודמת, הקריאה הכמעט אובססיבית במוסף "גלריה" של עיתון הארץ שימשה כתחליף למציאות תרבותית שלא יכלה לבוא לידי ביטוי ובעודי מבקרת וירטואלית בכל תערוכה, או ביאנלה קיימים, פיתחתי מיומנות לסרוק את העיתון בחיפוש אחר משפטים או דימויים שעוררו בי השראה ובמשך השנים מצאו את מקומם בעבודותי. כיום כל עיתון, קטלוג או ספר מועמד לחיתוך וקטלוג או סתם נגנז בערמה לשימוש עתידי

עיקר עבודתי נעשית במתחם ששטחו לא עולה על 5 מ"ר
זהו סטודיו שבו ממוקמים בצפיפות שולחן, גדול יחסית לסטודיו, מדפים עמוסים, לוח שעם גדול, פטפון, תקליטים ועשרות עיתונים וג'ורנאלים

שם באואזיס הקטן שלי אני יושבת

יוצרת. קוראת עיתונים. שומעת תקליטים (בעצם אירגנתי לי סטודיו רק בשביל לשים שם פטיפון

העבודה שלי בד"כ מאוד אסוציאטיבית. קצת כמו משחק אסוציאציה שילדים משחקים בו

זה מה שעושה לי את זה... אין סוף אפשרויות של יצירה

בימים אידילים העבודה על קולאז' חדש מתחילה בחדר עבודה מסודר
Tabula Rasa

שולחן פורמייקה לבן נקי, ריצפת בטון אפורה שטופה

משפטים ודימויים שאינם בשימוש מוחזרים לקופסאות ממוחזרות

לעיתים ריבוי הדימויים מציף, תרתי משמע. אני טובעת בים רעיונות ועיתונים, מתחילה עבודה, עוברת לבאה , גוזרת דימוי מקטלוג של טיול שהורי שמרו, ועוברת למוסף "גלריה" של היום. מתחילה עבודה על קרטון של משולש פיצה וגוזרת כותרת מאינציקלופדיה ישנה. וכך נערמים להם על השולחן ועל ריצפת הבטון אינסוף דימויים
ומילים 

ספיידרמן (או כפי שקראתי לו בטעות בתחילה "סופרמן") מלווה אותי מזה ימים אחדים. הוא עובר בין עבודותי

 האחרונות ומתרווח 



בודק אם ישמש למטרה שלשמה נקרע מסביבתו הטבעית, ויגלם את תפקידו כ-סופר הירו גברי

בעבודה האחרונה שלי (העוסקת בבדיקת הדימוי הנשי) או יכנס לאחר כבוד לניילונית מקוטלגת עד שאזכר בו שוב בעבודה אחרת

 

ספיידרמן בודק מה קורה בקולאז האחרון שלי
פרט מתוך הקולאז



After all

To paste or not to paste
This is the question







מגזין תרבות-" בין קריאה לקריעה" תערוכה בגלרית קיבוץ גן- שמואל 2011