.jpg)
כבר זמן מה, אני מתכננת לכתוב פוסטים מפורטים על התהליך שמלווה את הקמת המיצב הזה, אך לצערי למרות שהיה לי זמן רב להתכונן, כמו תמיד הכל מתנקז לרגע האחרון וכרגע זה נראה כמשימה בלתי אפשרית.
תוך כדי כתיבה התחוור לי ההגיון במה שניתן לכנות "ההתמהמהות" שלי. הבנתי כי היא מהווה חלק מתהליך המאפשר להגיע לקראת קו הסיום כשהרעיונות והיצירה בשלים ומזוקקים יותר.
דבר שכנראה לא היה מתאפשר אילו הכל היה כבר מוכן לפני חודש...
את המיצב מלווה השפית אפרת זהר לבקוביץ, אותה הכרתי כשפתחה פה בבנימינה את בית הקפה הנהדר "טרטין". אפרת היא קונדיטורית מוכשרת ויצירתית שמנחה גם קבוצות ומטפלת בבישול.
רק כשנפגשנו בפעם הראשונה לשיחה הבנתי כמה השידוך איתה מושלם עבורי.
לא רק שאני מקבלת ליווי בתחום הקונדיטוריה הצרפתית שבה עוסק חלק ניכר מהמיצב, אלא גם טיפול תרפואיטי צמוד בכל הקשור לזכרונות הילדות והשלכותיהם.
הרבה מושגים עלו במפגש, מסע, זהות, תביעת האצבע המשפחתית, חיים בוואקום, בישול בוואקום ועוד רבים.
אני מודה שלא להכל התחברתי ולמרות שהיה לי ברור כי " מסע " הוא מושג מפתח, לקח לי זמן רב להפנים כי אכן אפרת צדקה. לא רק שתהליך הפקת ויצירת המיצב המאוד מורכב הזה הוא מסע אלא גם התהליך הנפשי המלווה אותו, דרש עבודה עצמית מרובה והיה טריגר לחקירה צולבת של אימי באשר לזכרונות הקשורים בי ובנו כמשפחה, ועלכך אני מודה לאפרת.
זהו להפעם...
בפעם הבאה...
גלריה שיתופית "אנו"
ושיתופי פעולה
No comments:
Post a Comment