תערוכה "בין קריאה לקריעה" אביטל בר-און איזקוב

     ליצירת קולאז'ים הגעתי כמעט במקרה, או כך לפחות היה נדמה לי  כשהתחלתי בטכניקה זו 

 ביום גשום במיוחד לאחר ניסיון כושל לצאת לטיול צפרות משפחתי. חזרתי הביתה חדורת מוטיבציה להפיק את המיטב מיום שישי ביתי. אח בוערת ,שוקו חם ויצירה משותפת עם בנותי הובילה להשתעשעות יצירתית עם  ג'ורנאלים זמינים, עיתונים ודבק

       בקולאז' המאוד נאיבי שיצרתי באותו ערב נולד עץ והמילה דרך

    .ואכן התחלתי דרך חדשה

באותם ימים כבר הייתי בתהליך של עזיבת עבודתי בתחום העיצוב וקיוויתי לפתוח סטודיו לעיצוב ברוח

http://www.tse-tse.com/2003/anglais/  Tse Tse סטודיו

סטודיו פריזאי של שתי בחורות מוכשרות עם סגנון מאוד ייחודי

  הדרך היתה מאוד ברורה

אך הדברים התגלגלו אחרת, ומיום ליום בטרם ניתנה לי גושפנקה רישמית להתחיל בדרכי החדשה, התחלתי לעבוד על קולאז'ים

בתחילה יצרתי קולאז'ים צבעוניים ופרחוניים. הייתי מתחילה קולאז'  אחה"צ וממשיכה אותו לתוך הלילה. אחד ועוד אחד, עד היום בו עיתון הושחר, גואש אדום הותז ופסלי קדושים נגזרו והודבקו
 

" בכל מקום"



ככל הנראה היה זה הרגע בו הבנתי שסטודיו לעיצוב לא יפתח, לפחות לא   על ידי או לא כרגע

דלת חדשה נפתחה לעולם של יצירה והתמודדות אישית ,או שמא היתה זו

 אותה הדלת שנפתחה ונטרקה פעמים רבות בעבר? אך הפעם החלטתי להשאירה פתוחה ועברתי דרכה

עיקר העיסוק בעבודות הראשונות* היה ברגשות מודחקים הנוגעים במוות ושכול בעקבות מותו של אבי מס' שנים קודם לכן. שאלות הנוגעות לחייו ולחוויותיו כאיש מוסד הציפו את תודעתי ובאו לידי ביטוי ביצירה

  

"בדידות מזהרת"



לעולם שקוטלג אצלי כמאוד גברי ושוביניסטי-מוסד, ביטחון וכו "נשזרו" ילדות ונשים שבדקו את מקומן ביצירה, או היה זה בעצם מקומי



"פרט מתוך "ללא כותרת- מוזהב

הדמות הנשית תפסה יותר ויותר מקום בעבודתי והיה בי רצון עז לשלב מלאכות המוגדרות כנשיות. תפירה ורקמה "נרקמו" באדיקות בעבודות ה"נשיות".מלאכה סיזיפית מאוד כשמדובר ברקמה על נייר עיתון  ומשם המשכתי  לבדוק נדבכים שונים וחדשים בטכניקה זו

''פרט מתוך עבודה "הצבי ישראל

  זו היא לי תערוכתי הראשונה

   רגע של חשיפת עבודתי ועולמי הפנימי בפני משפחה, חברים, ומתבוננים חדשים

זוהי הזדמנות להודות "להם", שהאמינו, תמכו, ועודדו אותי להמשיך בדרך של יצירה למרות השאלות האינסופיות שעלו, הפחדים והקשיים

 

תודה לחברותי הטובות למשפחתי הקרובה ולבעלי שתומך ודוחף גם כשזה לא מובן מאליו

* הצרוף "עבודות ראשונות" יש בו מן הדרמטיזציה, שכן "ראשונות" הן ודאי לא. מאז שאני זוכרת את עצמי יצרתי במדיה זו או אחרת. אפילו קולאז'ים ראשונים הם לא. ככל שהתעמקתי יותר בשלב הזה של היצירה כך צצו מן העבר קולאז'ים או עבודות ששילבו הדבקת צילומים או גזרי עיתון על עץ זכוכית ועוד

מוקדש לאבא