תעלומת ספיידרמן...

כן ספיידרמן...

אני מתארת לעצמי שזה לא טריוויאלי להציג את עצמי דווקא דרך דמות בדיונית שקשורה באופן מסורתי יותר לעולמם של ילדים, אך השבוע בעודי עובדת על קולאז' חדש, ספיידרמן נעלם
גובהו 3 ס"מ רוחבו כ-1.5 ס"מ
      חיפשתי אותו בכל מקום אפשרי... בין העיתונים, על שולחן העבודה, ליד המחשב , בין קפלי המכנסיים ולצערי  נאלצתי שוב להפריד בין פיסות הנייר והאבק שזה עתה טיאטאתי. גזיר גזיר הפכתי כל פיסה שנראתה בגודל    מתאים. אך לשווא 

סופה של התעלומה בשבריר שנייה שבו נגלה לי קצה ראשו של ספיידרמן , במרווח שבין החלון למסילה





ספיידרמן נמצא

 

הרמתי את ספיידרמן ווידאתי שהוא חי ובריא



מעולם לא חשבתי שזה מסוג המיומנות הנדרש מיוצר
אבל זו מיומנות כמו כל אחת אחרת, כשעסוקים במשך שעותבגזירה קריעה ומיון קטעי מאמרים, דימויים או סתם גזירים צבעונים
זהו עיסוק שקיבל תנופה בחמשת השנים בהם נסעתי כל יום ברכבת מבנימינה לת"א. כפי שכבר כתבתי ברשומה קודמת, הקריאה הכמעט אובססיבית במוסף "גלריה" של עיתון הארץ שימשה כתחליף למציאות תרבותית שלא יכלה לבוא לידי ביטוי ובעודי מבקרת וירטואלית בכל תערוכה, או ביאנלה קיימים, פיתחתי מיומנות לסרוק את העיתון בחיפוש אחר משפטים או דימויים שעוררו בי השראה ובמשך השנים מצאו את מקומם בעבודותי. כיום כל עיתון, קטלוג או ספר מועמד לחיתוך וקטלוג או סתם נגנז בערמה לשימוש עתידי

עיקר עבודתי נעשית במתחם ששטחו לא עולה על 5 מ"ר
זהו סטודיו שבו ממוקמים בצפיפות שולחן, גדול יחסית לסטודיו, מדפים עמוסים, לוח שעם גדול, פטפון, תקליטים ועשרות עיתונים וג'ורנאלים

שם באואזיס הקטן שלי אני יושבת

יוצרת. קוראת עיתונים. שומעת תקליטים (בעצם אירגנתי לי סטודיו רק בשביל לשים שם פטיפון

העבודה שלי בד"כ מאוד אסוציאטיבית. קצת כמו משחק אסוציאציה שילדים משחקים בו

זה מה שעושה לי את זה... אין סוף אפשרויות של יצירה

בימים אידילים העבודה על קולאז' חדש מתחילה בחדר עבודה מסודר
Tabula Rasa

שולחן פורמייקה לבן נקי, ריצפת בטון אפורה שטופה

משפטים ודימויים שאינם בשימוש מוחזרים לקופסאות ממוחזרות

לעיתים ריבוי הדימויים מציף, תרתי משמע. אני טובעת בים רעיונות ועיתונים, מתחילה עבודה, עוברת לבאה , גוזרת דימוי מקטלוג של טיול שהורי שמרו, ועוברת למוסף "גלריה" של היום. מתחילה עבודה על קרטון של משולש פיצה וגוזרת כותרת מאינציקלופדיה ישנה. וכך נערמים להם על השולחן ועל ריצפת הבטון אינסוף דימויים
ומילים 

ספיידרמן (או כפי שקראתי לו בטעות בתחילה "סופרמן") מלווה אותי מזה ימים אחדים. הוא עובר בין עבודותי

 האחרונות ומתרווח 



בודק אם ישמש למטרה שלשמה נקרע מסביבתו הטבעית, ויגלם את תפקידו כ-סופר הירו גברי

בעבודה האחרונה שלי (העוסקת בבדיקת הדימוי הנשי) או יכנס לאחר כבוד לניילונית מקוטלגת עד שאזכר בו שוב בעבודה אחרת

 

ספיידרמן בודק מה קורה בקולאז האחרון שלי
פרט מתוך הקולאז



After all

To paste or not to paste
This is the question