תערוכה "בין קריאה לקריעה" אביטל בר-און איזקוב

     ליצירת קולאז'ים הגעתי כמעט במקרה, או כך לפחות היה נדמה לי  כשהתחלתי בטכניקה זו 

 ביום גשום במיוחד לאחר ניסיון כושל לצאת לטיול צפרות משפחתי. חזרתי הביתה חדורת מוטיבציה להפיק את המיטב מיום שישי ביתי. אח בוערת ,שוקו חם ויצירה משותפת עם בנותי הובילה להשתעשעות יצירתית עם  ג'ורנאלים זמינים, עיתונים ודבק

       בקולאז' המאוד נאיבי שיצרתי באותו ערב נולד עץ והמילה דרך

    .ואכן התחלתי דרך חדשה

באותם ימים כבר הייתי בתהליך של עזיבת עבודתי בתחום העיצוב וקיוויתי לפתוח סטודיו לעיצוב ברוח

http://www.tse-tse.com/2003/anglais/  Tse Tse סטודיו

סטודיו פריזאי של שתי בחורות מוכשרות עם סגנון מאוד ייחודי

  הדרך היתה מאוד ברורה

אך הדברים התגלגלו אחרת, ומיום ליום בטרם ניתנה לי גושפנקה רישמית להתחיל בדרכי החדשה, התחלתי לעבוד על קולאז'ים

בתחילה יצרתי קולאז'ים צבעוניים ופרחוניים. הייתי מתחילה קולאז'  אחה"צ וממשיכה אותו לתוך הלילה. אחד ועוד אחד, עד היום בו עיתון הושחר, גואש אדום הותז ופסלי קדושים נגזרו והודבקו
 

" בכל מקום"



ככל הנראה היה זה הרגע בו הבנתי שסטודיו לעיצוב לא יפתח, לפחות לא   על ידי או לא כרגע

דלת חדשה נפתחה לעולם של יצירה והתמודדות אישית ,או שמא היתה זו

 אותה הדלת שנפתחה ונטרקה פעמים רבות בעבר? אך הפעם החלטתי להשאירה פתוחה ועברתי דרכה

עיקר העיסוק בעבודות הראשונות* היה ברגשות מודחקים הנוגעים במוות ושכול בעקבות מותו של אבי מס' שנים קודם לכן. שאלות הנוגעות לחייו ולחוויותיו כאיש מוסד הציפו את תודעתי ובאו לידי ביטוי ביצירה

  

"בדידות מזהרת"



לעולם שקוטלג אצלי כמאוד גברי ושוביניסטי-מוסד, ביטחון וכו "נשזרו" ילדות ונשים שבדקו את מקומן ביצירה, או היה זה בעצם מקומי



"פרט מתוך "ללא כותרת- מוזהב

הדמות הנשית תפסה יותר ויותר מקום בעבודתי והיה בי רצון עז לשלב מלאכות המוגדרות כנשיות. תפירה ורקמה "נרקמו" באדיקות בעבודות ה"נשיות".מלאכה סיזיפית מאוד כשמדובר ברקמה על נייר עיתון  ומשם המשכתי  לבדוק נדבכים שונים וחדשים בטכניקה זו

''פרט מתוך עבודה "הצבי ישראל

  זו היא לי תערוכתי הראשונה

   רגע של חשיפת עבודתי ועולמי הפנימי בפני משפחה, חברים, ומתבוננים חדשים

זוהי הזדמנות להודות "להם", שהאמינו, תמכו, ועודדו אותי להמשיך בדרך של יצירה למרות השאלות האינסופיות שעלו, הפחדים והקשיים

 

תודה לחברותי הטובות למשפחתי הקרובה ולבעלי שתומך ודוחף גם כשזה לא מובן מאליו

* הצרוף "עבודות ראשונות" יש בו מן הדרמטיזציה, שכן "ראשונות" הן ודאי לא. מאז שאני זוכרת את עצמי יצרתי במדיה זו או אחרת. אפילו קולאז'ים ראשונים הם לא. ככל שהתעמקתי יותר בשלב הזה של היצירה כך צצו מן העבר קולאז'ים או עבודות ששילבו הדבקת צילומים או גזרי עיתון על עץ זכוכית ועוד

מוקדש לאבא

כפרפרזה על עצמי ועל רכבת ישראל The Darjeeling Limited

"what's going on?"

"I guess the train is lost"

"How can a train be lost, it's unreal"

משפט מהסרט   The  Darjeeling Limited -Wes Anderson 

 המסע האישי שעברתי בחמשת השנים האחרונות יכול ,לפרקים, להיות משול  להלכי הרוח המשתנים ולעיתים

הבלתי אפשריים בנסיעותי ברכבת. חמש שנים של נסיעות לעבודה בין בנימינה לתל-אביב זימנו לי כ-480 נסיעות לשנה ברכבת ישראל.נסיעות שכמו בחיים, יש בהם מכל טוב, ומה שלא אכתוב אינו מתקרב לקצה קוצה של המציאות ברכבת ,יעידו על כך נוסעי הרכבת הקבועים.. . שמחה, רעשים, הרהורים, עצירות, הכרויות, פרדות, כעסים, צעקות, חידושים והרבה מונוטוניות ונופים. לשעת הנסיעה היתה בהחלט השלכה על הלך הרוח ששרר ברכבת...

השעה 6.50
נסיעות הבוקר המוקדמות, התאפיינו בשקט יחסי.

עירפול החושים הכללי של מרב היושבים, ובכללם החיילים המנמנמים, איפשרו להתחיל את היום בשיחה רגועה,
החלפת חוויות שקטה על יום האתמול כשברקע עטיפות מרשרשות של סנדביץ נפתחות, ריח טונה מבחיל את הקרון. חיפוש מקום ישיבה אלטרנטיבי של חברה בהריון משנה את המומנטום, ומכניס עניין לשקט המדומה.
א. קמה מהכיסא לחפש מקום בקרון צפוני, ג. נכנסת אף היא לפעולה ובודקת את מצב הקרון הדרומי, לא , אי אפשר לעבור המזגן לא פועל, החלון היחיד בקרון פתוח ויושבי הקרון מנסים כל אחד בתורו לשאוף מעט אויר מהביל של חודש אוגוסט. מה קורה בקרון הצפוני שואלת ס. עם שקית הקאה מוצמדת לפנים, המזגן משמיע קולות של מנוע מקרטע, אי אפשר לעבור. צוות הבנות נכנס לפעולה, אין ברירה חייבים לעבור, אולי נשכנע חייל מנומנם מקצה הקרון לעבור במקום ס., לא זה לא בא בחשבון  1. הוא וודאי לא יניע איבר מחשש שיחשבו שהוא ער  ובטעות יצטרך לקום   2. זה יגרור תגובה נרגנת מנוסעי הקרון על ההפרעה בשעה כה מוקדמת.
טוב מילא הנה תחנת הרצליה ברקע, כבר מגיעים, תודה לאל ס. לא הקיאה. הנסיעה הייתה חלקה ושקטה הגענו בזמן לתחנת ת"א מרכז, איחרנו רק ב- 10  דק' , בריצה קלה נוכל להדביק את הפער ולהגיע בדיוק בזמן לעבודה.

השעה 15.20

נסיעות אלו עמוסות יותר ומתאפיינות במפגשי אמהות עייפות , עם תיירים עמוסי חוויות שזה עתה חזרו מנתב"ג והעמיסו את כל כבודתם,ובכללן מזוודות, עגלות מתקפלות, שקיות בשמים מהדיוטי פרי, נעלי ספורט, מיקרו חדש, וכמה זאטוטים מיוסריםעל עשרה מושבים. הפרברית מאחרת....או הנה מגיעה המהירה, אה, לא זו הישירה לחיפה. מפטפטים, על בקבוק מים, פוגשים מכרות, לצידנו חבורת תיכוניסטיות מצחקקות ומשמיעות מוסיקת פופ עכשוית ו "מה זה מגניבה" מהפלפון הורדרד "cloudy pink"...מחכים, נעים לעבר העמוד המצל על הרציף.
החייל לידנו מדליק סיגריה, עוברים לעמוד הבא, אשה צועקת בפלפון בקולי קולות מספרת לקוזינה שלה על הבוס החדש שקיצר לה את חופשת הקיץ ועכשיו היא תקועה בלי פתרון לששת ילדיה.
הרכבת מגיעה, כולנו נכנסות למצב הכן, ההימור על מיקום דלת הקרון בעת עצירת הרכבת הוא קריטי פה, כמעט בין חיים למוות, כולנו בהיכון ממוקדות וכאילו בנונשלנטיות עם הגעת הרכבת נכנסות לריצת עמוק לעבר הדלת,
אין מקום. עומדים. הרכבת מאיטה . מה היא מאיטה, הפסים פנויים, אין תחנה באופק... הכרוז מכריז "אנו מתנצלים" (ממש) "..עקב מפגש רכבות הרכבת תתעקב במס' דקות" ,עכשיו אנחנו כבר מנוסות יודעות שמס' דק' היא אמירה פיקטיבית לחלוטין שמשמועתה עיקוב של בין 5 דק' לחצי שעה ויותר. הפלפונים נשלפים קוד אדום כהה, אבל כהה מאוד יוצא לפעול, תכניות החרום להוצאת הילדים מגנים ומצהרונים מופעלות...אה אזעקת שווא ממשיכים,  "רכבת ישראל מתנצלת על העיקוב, כל הנוסעים לבנימינה וצפונה ירדו בתחנת חדרה ויעברו לרכבת המהירה" אופס, הרכבת פספסה את הרציף, מאבטחי הרכבת נרתמים לעבודה, ראשונה תרד יוכבד בת התשעים, בסולם החדיש של חברת הרכבות, היא תרד והם שאומנו לכל מצב חרום, יתפסו אותה שניה לפני שתעוף בפליקלק לאחור על החצץ המעודן הסמוך לרציף. טוב ירדנו כולנו בשלום עלינו על רציף חדרה, ולאחר שירדנו ועלינו לרציף מס' 2, התברר כי לשם יועדו רק הנוסעים חזרה לת"א.
לבסוף לאחר איחור של בדיוק 29 דק', זמן תיקני המתוזמן היטב בין נהג הקטר והנהלת הרכבת כדי להמנע מתשלום כרטיס פיצוי על האיחור, הגענו חזרה הבית לבנימינה.

סרטו של הבמאי  The Darjeeling Limited " : Wes Anderson " רצוף ההתרחשויות והתהפוכות מתאר את מסעם האישי של שלושה אחים בחיפוש אחר אמם האובדת. 
הסרט מתרחש אומנם הרחק מאיתנו במרחביה האינסופיים של הודו אך המפגשים והנסיעה, ההזויוה
לעיתים ברכבות, החזיר אותי לרגע להתרחשויות ותהליכים הזויים אף הם בנסיעותי המתמשכות ברכבת ישראל.
מס' משפטים מה "trailer" או "בקרוב" של הסרט שיעשעו אותי מאוד בהקשר של הדמויות המוצגות ושל מנטרות טיפוליות.

 I think we have a chance to make this, kind of a life changing experience, and I think we need it

"I want us to be completely open and say yes to everything, even if it's shocking and painfull"

מוזמנים לראות את ה"בקרוב" של הסרט בלינק הבא

http://www.youtube.com/watch?v=aO1bYukdvLI