Two exhibitions .100 km apart-שתי תערוכות במרחק 100 ק"מ

2 תערוכות עם עבודותי מוצגות במרחק 100 ק"מ האחת מהשניה.

האחת תערוכת יחיד בתיאטרון ירושלים- גלריה שופן. תוצג עד ה-17.6 כולל.

השניה, תערוכה קבוצתית בשם "Links" "בגלריה לאמנות עכשוית" בכפר ויתקין. תוצג עד ה-6.7

2 exhibitions with my work exhibited 100 k"m apart.

One: solo exhibition in the Jerusalem Theatre- Chopin gallery. Opened until the 17.6

The other: A group exhibition named "Links" at the "Hangar for contemporary art" gallery

in kfar Vitkin. Opened until the 6.7

 2 תערוכות, כל אחת והאווירה שלה.

 בירושלים. חיבור להווי התרבותי המקומי. אנשים הולכים להצגות וקונצרטים, נעצרים בגלריות, יושבים לדקה על הכורסאות המרופדות וממשיכים הלאה.

מבנה בטון עם פיסול מובנה של יחיאל שמי. עיצוב של שנות ה70, שטיחים אדומים ותאורה מסוגננת בצורות של "מולקולות".

המשפחה הירושלמית שלי שמחה שאני מציגה בעירם. אני מדברת בפתיחה על החיבור לירושלים, לאהל משה, לשכונת הבוכרים, למחנה יהודה. משפחות ששרשיהם נטועים חזק בהווי המקומי עוד מהמאה ה-19.

האווירה ב" האנגר ל..."  תואמת את שם המקום. לופט ממוקם מאחורי בית-אזור הלולים לשעבר. ריצפת בטון חשוף, תאורת נאון. הילדים שמחים לשחק בחוץ. הם הפכו קונסטרוקצית מתכת לבית עץ...אווירה פסטורלית. בתערוכה מוצגות עבודותיהן של אמניות. כל אחת עם הטכניקה והאמירה שלה. מפגשים בין האמניות ובינן לקהל המבקרים שהגיעו. עבודותי מקבלות מהות אחרת. הן מתקשרות עם העבודות שתלויות לצידן. הן נהפכות לחלק משלם....links 

2 exhibitions, each one with it's own unique atmosphere.

In Jerusalem. I'm connected to the unique Jerusalem culture. People going to see plays, listen to concerts. They stop in between to see an exhibition, sit in one of the galleries on an upholstered sofa, and continue on.

The concrete building, with it's sculptural elements by Yehiel Shemi , inaugurated in

1971 is house to my work now.

My family whose roots are interlaced with this city since the 19th century, are glad I'm exhibiting in their city.

The atmosphere in the "Hangar for..." suits it's name. A hangar- a cool lofty feel. Concrete floors and neon lights. A pastoralic vibe outside. The children use a metal construction as  a tree house...The work exposed is of women artists. Each one with her own saying and technique. My work has now a different life, it is part of a "whole" canvas of different works who are linked to each other.. "Links"

 

ביום שישי 25.12.12 פתיחה של תערוכה קבוצתית בה אני משתתפת

הפוך על הפוך.......The opposite side



הצד האחורי של השטיח המרוקאי בחדר שינה

קצת אחרי שהתחלתי לעבוד ב-טכניקת הקולאז' הרגשתי צורך לשלב טכניקה נוספת. על פניו ללא סיבה מיוחדת*, רציתי לתפור או לרקום על נייר העיתון. 

נייר העיתון מאוד "סלחן" בכל מה שקשור לדבקים . זהו כמובן ניגוד מוחלט לדיוק הנדרש כשרוקמים עליו. עבודה סיזיפית, אך באופן מפתיע משמשת לי כמעין "ריפי בעיסוק". בעבודות הראשונות העיתון נקרע תכופות ונדרשו תיקונים בצורת "פלסטרים" מנייר בצידו האחורי בכדי לאחות את הקרעים. בהמשך פיתחתי לעצמי "שיטות" שאיפשרו לי להמנע מקריעת הנייר.

המינוח "ריקמה" הוא קצת בעייתי לגבי עבודתי, שכן בדרך כלל עולה דימוי של בד רקום בצפיפות: שורות שורות של שזירת חוטים מיומנת. 

בתחילה עוד ניסיתי לרקום "כמו בספרים" או הז'ורנאלים או....

 

פרט מתוך העבודה "סימון" .שילוב של קולאז', צבע וחוט ריקמה בגוון מוזהב

אך עם הזמן התחלתי לאהוב את המקריות של שזירת חוטי הריקמה בצד האחורי של העבודות. הצד האחורי ,תפש את תשומת ליבי לא פחות מהצד הקידמי . קצת כמו בד שצידו השמאלי/אחורי יפה אולי אף  יותר מהקידמי. עבדתי על קולאז', רקמתי והתלבטתי איזה צד להציג. הצד שהתכוונתי לעבוד עליו מלכתחליה או הצד שבו יד המקרה יצרה שילוב מעניין אסטטית ותכנית, לא פחות מהצד השני.

 

פרט מתוך הצד האחורי של העבודה "סימון"

בסופו של דבר החלטתי שאני עדיין לא מוכנה לוותר על ההתכוונות הראשונית ובחרתי בצד הקידמי.

במקביל התחלתי לרקום רקמות "הפוך על הפוך", דהיינו ליצור תחושה של מקריות ו"בלגאן" של חוטים כפי שהם נוצרים בדרך כלל, באופן טבעי בצד האחורי .זאת היתה התנסות מעניינת ומשחררת במובן מסוים, מאחר והתנודה בין המקריות וההתכוונות של העברת המחט מצד אחד של הנייר למשנהו, אפשרה לי לבטא את עצמי בצורה חדשה. תכים סדרתיים ומדוייקים, תכים משוחררים, תכים "מסופרים"...המחט שחוט הריקמה מושחל בה הפכה למעין מכחול אקספרסיבי  שהסב לי הנאה רבה, למרות הסזיפיות של הפיכת הנייר עשרות פעמים מצד לצד כדי לתור אחר החור שבו אני רוצה להשחיל את המחט.

       פרט מתוך העבודה "הצבי ישראל"-עבודה עם חוטי ריקמה. אני משאירה את "שארית" החוטים בצד הקידמי

"me as a deer" פרט מתוך העבודה

 

     * לפני כמה חודשים שמעתי ראיון ברדיו עם דוד שלי –משה בן-זאב 

   (וולפנזון).

בין יתר הנושאים הופתעתי לשמוע כמה זמן הקדיש ל "נשים" במשפחה.

חלק מהסיפורים כבר שמעתי וחלקם היו לי חדשים.                    

היה מעניין לשמוע את סיפוריו על הנשים במשפחה. הוא תאר אותן כנשים עצמאיות ויצירתיות שפרנסו,יזמו ודאגו למשפחתן בימים קשים בירושלים. הסבתא רבא שלי-ציפורה הקימה את בית החרושת הראשון לנקניקים בעיר העתיקה בירושלים-לימים בית החרושת נקרא "נקניק ירושלים". סבתא רבא דבורה עסקה בגבנות, וסבתי רבקה היתה תופרת למחיית המשפחה וציירה את הדגמים שאותן תפרה. היא היוותה השראה לדודתי מיקי (מרים) שפירא שלמדה ב"בצלאל" והקימה בשנת 1992 פרוייקט נפלא בשם "אלמז"-פרוייקט שאפשר לנשים וגברים בקהילה האתיופית לעסוק במלאכה שבה התמחו שנים רבות-רקמה.

התברר לי שנשים רבות במשפחה יוצרות במדיות שונות והרצון לשלב בעבודות טכניקה נוספת ובמיוחד- ריקמה היה ברור לי,כאילו בתת מודע העיסוק בנושא הנשי בכלל ובריקמה בפרט נעשה כמחווה לנשות המשפחה . אני מודה שמחווה זו משמחת אותי מאוד!

*

ובהזדמנות זו אינני יכולה שלא להזכיר את אחותי גלית בודין ציירת ומאיירת מוכשרת ויצירתית.http://www.etsy.com/listing/97668427/

רגע לפני....התערוכה בירושלים... ושבוע וקצת לפני התערוכה בהאנגר לאמנות עכשיות

עוד יומיים. פתיחת התערוכה בתיאטרון ירושלים-גלריה שופן.

 כמעט הכל מוכן.

השכבתי את העבודות לישון בחדר שלי. מקבץ עבודות מסודרות ליד המיטה .

אספתי היום 3 עבודות אחרונות ומשם נסעתי לכפר ויתקין לפגוש את האוצרת אסנת ישראלי.

שם אני משתתפת בתערוכה קבוצתית ב "האנגר לאמנות עכשוית".

תערוכה שתפתח ביום שישי הבא ה-25.5.12. בין השעות 12.00-14.00

עד השבוע פעלתי במצב אוטומט.

איזה עבודות צריך לסיים. האם יש מספיק עבודות?

איפה למסגר ? איפה להדפיס? מה לכתוב?

שאלות של יום יום....

השבוע אני מתחילה אפילו להנות מהתערוכות הקרבות.

טוב... נתראה.

התערוכה שלי בתיאטרון ירושלים .My exhibition in the "Jerusalem Theatre"

It's 00.20 and I'm working on my C.V. + the list of names for my work. I think I'll call it a day...or not...

Suddenly I realise my exhibition is due in a week and I haven't sent even one invitation.... Lucky it's exhibited at the same time as the "Israel Festival " so it may be exposed to a larger audience....

I Like giving my work names. Most of the time it completes the ideas that aren't always obvious in my art work: "Clear blue sky"..."James bond Is alive and well"....well I'm not really sure it allows the audience to fully understand my own associations but still I have fun naming my work.

 I just like "words". I like to analyse their meaning. I often search for the meaning of a certain word I just "encountered" and since I speak several languages I try my luck in understanding the meaning of it ,by various associative techniques. At times I'm lucky and I "pull"  the right meaning and at others I realise my associations swept me into an imaginary world of  meanings...

Well...were was I?

"Out of Context"? Is it a coincidence I chose it as the name of my exhibition?

context [ˈkɒntɛkst]

1. the parts of a piece of writing, speech, etc., that precede and follow a word or passage and contribute to its full 

2. the conditions and circumstances that are relevant to an event, fact, etc.

[from Latin contextus a putting together, from contexereto interweave, from com- together + texere to weave, braid]

Collins English Dictionary – Complete and Unabridged © HarperCollins Publishers 1991, 1994, 1998, 2000, 2003

meaning it is unfair to quote out of context

I really like this explanation for the word "context". The fact that "texere" means "to weave" in Latin is exactly what I do in my work. I take all the images and words that I cut out of their primary context (images in newspapers books catalogues...) and try to weave them into a coherent work.

Most of my childhood I sort of felt "Out of context". Not an unhappy "out of context" but still out.
Although my father was a Diplomat and we lived abroad, it was clear to me I was Israeli. Israeli in my roots, my state of mind, my way of percieving life. At home we spoke in Hebrew .We lived an Israeli-Jewish life as a family , whereas outdoors we spoke English, Italian, French. We read signs  in foreign languages and ate all sorts of strange food. 
We visited Museums, Churches, Lakes ...We  spent time with French or Italian speaking aquaintaces, and befriended children who stopped in front of a niche with a Madonna and crossed themselves, run away from the angry concierge that spotted us treding on the grass...
yes, "I feel out of context" is the right expression.
Or was I ever "In Context"??

"Dusty weather" "מזג אוויר מאובק"

Crazy weather!
Dusty yellowish skies...
And then, it Rained....
A rain of dust or ...
sand from the southern deserts of the Sahara.
Pathways, cars, plants, and a white clean table.
All brown.

מזג האוויר בהחלט משוגע

שמיים צהובים ומאובקים

ואז ...גשם

גשם מאובק

גשם שלרגע הביא עימו גרגרים  וריחות

ממדבריות רחוקות

שבילים, מכוניות ושולחן לבן שזה עתה נוקה

הכל הפך חום

Earth day 2012 at home

This year I decided to take part in the "Earth Day" event.
Not that I didn't want to participate in this ecological educational one hour project
at previous times, but I admit...I always forgot.....
My daughters were very excited to be part of this worldwide feeling of shutting
off the lights , and for a brief moment feel the ways of past days, when no one could just "switch the lights on".
 I suppose they lit.... every candle in the house and were very pleased with themselves.
 I can tell you It looked very romantic when my husband came back home
and saw all those candles.... My eldest, Zohar, decided to make dinner,
 and each of us ate a delicious meal according to what had been ordered previously.
 My youngest, Noga, was occupied with the candles and I had a brief moment
 to sit on the sofa and take a few pictures....
(Noga requested to shorten the "1 h" event by 15 min...
It was very urgent for her to watch a TV programme...well it's the intention that counts...)

yes!! Spring is definitely here!

"The sound of ......frogs"

An abundance of colors, smells, sounds and sights .

 Spring is here and I couldn't be more happy!

We really love to go on daily trips with our pickup truck.

 It's always an opportunity for us to spend quality time together.

 Talk, admire nature, picnic together and listen to music we like.

This time we were all overwhelmed by the sights.

   Multicolor flower beds and the music of flowing water, bees and frogs ....

the enchanting sounds of frogs.....

now you can play..."hide and seek with  the frog"

This year we were blessed with rain,

 and while driving through the paths of the river Dishon in upper Galilee

 we couldn't get over the intensity of the river flow .

I presume that for someone coming from Europe this is not a rare sight, to say the least.

 But I can assure you for us it is!

 We have made this same trip 3 years ago, and i can tell you

our car didn't have to pass through the river in order to continue our route....

By car...

By foot... 

I love music. I listen to music most of the day,

so every once in awhile I like to add a song I just heard to my posts.

  This time you're welcome to listen to Willie Nelson's song "On the road again".

Gil and I like to watch a programme named... "Spain... on the road again"

with chef Mario Batali, actresses  Gwyneth Paltrow and Claudia Bassols and the journalist Mark Bittman. It's a fun well made programme...

Enjoy!

while beeing on the road ...again

http://www.youtube.com/watch?v=1TD_pSeNelU

סדנא חוויתית לנערות בחופשת פסח 2012

                 

"כשהאומנות פוגשת את התזונה הבריאה ועוסקת בדימוי העצמי"  

*

      בפסח  - סדנא                    

לנערות   12-16    

*

קולאז' של נערה בת 12

מה בסדנא ?

*כל נערה תיצור תמונת קולאז' (טכניקת הדבקת נייר) אישיתשתאפשר לה לתת ביטוי לעולמה .

*הסדנא תשלב שיחה על הרגלי תזונה נכונה

ותפיסת דימוי גוף בריאה.

*

קולאז' ( טכניקה של הדבקה ) מאפשרת חיבור בין פיסות נייר שהגיעו מעולמות שונים. מילים ודימויים מוצאים את מקומם מחוברים האחד ליד השני, ופתאום נוצר משהו חדש ,משהו אחר שאולי קודם לא חשבנו עליו.

לא צריך להיות אמנית כדי לבטא את עצמך, את מחשבותיך,רגשותיך והפנטזיות שלך.

*

בשיחה ניגע בנושאים כגון : השפעת החברים,המשפחה והפרסום על דימוי הגוף שלי ,האם יש אפשרות לדעת אם משקל גופי תקין ,מה הבעיה בדיאטות והתעסקות בהן,מה הצרכים התזונתיים האמיתיים בגיל ההתבגרות, למה יש תשוקות לאוכל מתוק ואיך אפשר להקטינן .במהלך הסדנא תתאפשר גם שיחה פתוחה ושאילת שאלות שמעניינות אותך בענייני תזונה.

לינוי -דימוי עצמי

*

הסדנא תתקיים ביום שני ה- 2/4/2012 בין 10:00-14:00

ב"אביאלה"הדקלים 130 פרדס חנה .

עלות120 ₪ כולל חומרים.

במהלך הסדנא נאכל יחד ארוחת בוקר קלה ובריאה .

הסדנא פתוחה ל 10נערות בלבד

לפרטים והרשמה :

אביטל בר-און איזקוב: אמנית קולאז'וטכניקה מעורבת ומעצבת. מציגה בתערוכות בארץ ובחו"ל.

052-8700825

סיגלית קורן : מטפלת בתזונה טבעית הוליסטית בשילוב צמחי מרפא,ארומתרפיה ופרחי באך.

052-3584104

A 2 day tourist visit to Jerusalem

למעוניינים במוסיקת רקע תוך כדי נסיעה לירושלים

לחצו על הקישור

http://www.youtube.com/watch?v=C4OHi0W6lao&feature=colike

בכל הזדמנות בה אני נוסעת לירושלים אני מרגישה כתיירת . אני בוחרת כמעט תמיד להגיע לעיר דרך עין-כרם.
בדרך המובילה לירושלים-כביש מס' 1-אני פונה ימינה לכיוון בית-שמש .ואח"כ שמאלה לכיוון רמת רזיאל, בכביש עקלקל ומיוער המטפס לירושלים. נסיעה בדרכים עוקפות היא עניין פרקטי כשלעצמו-אני עוקפת את הכניסה העמוסה לירושלים-אך יותר מכל עניני הוא בנופים, בפיתולי הכביש וביער. רגעים פסבדו אירופיים של נסיעה בהרים שמעבר לים.
רקפות פורחות בצידי הדרכים. ושקט.
גם אם מכונית מגיחה מאחורי, אני עוצרת בצד לאפשר לה לעבור, פותחת חלון וכשכוס קפה ביד ומוסיקת ג'אז ברקע, מתנתקת מהכל...

ביום שלישי שעבר נסעתי לתיאטרון ירושלים לפגוש את אוצרת תיאטרון ירושלים, נגה ארד איילון, לקראת תערוכה שבה אציג, באמצע מאי.
ירושלים היא כמו בית שני עבורי. שני הורי ילידי ירושלים וכילדים נהגנו לבקר בעיר בהזדמנויות שונות. לאחר לימודי באוניברסיטת ת"א ,אף עבדתי לא רחוק מבית שי עגנון בחב' סטארטאפ בשם "תובנה" אשר פיתחה תוכנה לתרגום. כך שעבורי להציג בירושלים זוהי מעין סגירת מעגל. (זהו דא"ג גם שמו של ספר שורשים שכתב דודי משה בן- זאב וולפנזון).

 החלטתי לקחת את הנסיעה לירושלים ב easy ונשארתי לפגוש חברה ובני משפחה. מזג האויר היה ערפילי.

מדי פעם טיפטף ואנשים התחילו לדבר על השלג הקרב ובא ועל סופ"ש סוער במיוחד. את המידע הזה שמעתי במס' הזדמנויות מעוברי אורח בעברית באנגלית ובצרפתית.  ההתנהלות ה"תיירותית" שלי בעיר האפרורית כשגשם מטפטף כל כמה דקות ואני מתהלכת לי אט אט ממקום למקום, היתה די סוריאליסטית. העיר היתה ריקה מאדם. לא הבנתי אם זאת היתה שעת הבוקר או מזג האויר שהבריח את כולם.

מצאתי את עצמי מס' פעמים במצבים בהם חיכיתי זמן ממושך לפגישות. ישבתי במכונית ושמעתי מוסיקה , הסתבובבתי בתיאטרון והתעניינתי בתערוכות המתחלפות ובמבנה התיאטרון. ככה זה כשלא ממהרים לשום מקום. אהבתי את החיבור בין הפנים והחוץ של תיאטרון ירושלים. וצילמתי אלמנט מבטון שבלט מחוץ למבנה כשברקע ברחבה פסל אף הוא מבטון.

בהמשך הבנתי מהאוצרת נגה, שמעבירה גם סיורים במקום, כי לא במקרה עיני קלטה את האלמנטים האלו.

יחיאל שמי קיבל בשנות השבעים הזדמנות לשלב אלמנטים פיסוליים כחלק אינטגרלי מהמבנה. כך שבנוסף לפסל מבטון בחוץ ישנם אלמנטים מבטון הבולטים לתוך חלל התיאטרון ומחוצה לו.

מאחר וישנתי בקרבת רמת-רחל החלטתי לפתוח את היום בביקור באחד הגנים/אתרים המוזרים שאני מכירה.

אני בטוחה שרבים מכם אינם מכירים את עצי הזית המרשימים האלו שנשתלו על עמודים וגדלים שם כבר שנים.
חיפשתי מקום לשתות בו קפה טוב. החניתי בקרבת הסינמטק (יש לציין בחנייה ללא
תשלום... איזה כיף) ופינטזתי על קפה אל מול החומות. באופן ביזארי מתברר שבית הקפה נפתח רק בעשר. בלית ברירה החלטתי להשאיר את המכונית בחניה ולחפש בית- קפה אחר.
עברתי ליד הגן המוביל אל טחנת הרוח של מונטיפיורי (מתברר שהגן נקרא גן בלומפילד...ככלתו של בולגרי ברור שהאסוציאציה הראשונה היתה לחשוב על האיצטדיון ביפו...).לאחר שנים שראיתי מרחוק ילדים מתרוצצים ליד המזרקה עם האריות, גם לי הזדמן לבחון אותה מקרוב. אני מודה שאין לי מושג מה הסיפור סביב המזרקה אבל לאחר שצילמתי אותה מכל זוית אפשרית גיליתי להפתעתי .....עכבר ! למתעניינים בנבכי המזרקה כנסו לקישור הבא. אני, התעדכנתי ועכשיו יש לי  פרספקטיבה חדשה על המזרקה...והעכבר.
http://he.wikipedia.org/wiki/מזרקת האריות

ישבתי לשתות קפה באחת הרשתות המוכרות בתקווה שלמרות העיצוב הארכאי אקבל כוס קפה משובח. אך לאחר שהחזרתי את הקפה השרוף למלצר וקיבלתי עוד כוס קפה מריר בדיוק כמו הקודם שמתי פעמי למרכז העיר כשבפי מרירות מאכזבת. כמובן שלאחר שתי דקות מצאתי את בית הקפה האידאלי. לפחות כך הוא נראה... כי  חשק כבר לא היה לי.

חלפתי על פני ימק"א ונכנסתי למתחם ממילא. כמי שזוכרת את המקום כתילי תילים של הריסות ומנזר בולט ממעל, הייתי נחושה לחפש את המנזר .זה אכן דרש חיפוש, שכן הבניין נטמע לחלוטין בינות לבניני הקניון הפתוח ..

*

."..מנזר סן ונסן דה פול (Hospice Saint Vincent de Paul)מוסד צדקה קתולי ובו בית יתומים, בית ספר ומחלקה לעיוורים ולחולי נפש, שנוסד ונבנה ב-1888 על ידי בנות הצדקה "Filles de la Charité" שאותו ייסד בצרפת האב ונסן דה פול ב-1629." מתוך ויקיפדיה

*
אחד האלמנטים החביבים עלי בממילא הוא הרעיון להשאיר את האבנים שפורקו והורכבו מחדש בעת השיפוץ, עם המיספור שלהם. גם ברמה הקונספטואלית (תזכורת לתהליך שהמקום עבר-שחזור מבני העבר)וגם ברמה העיצובית והאסטטית זהו רעיון נהדר. זהו הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבי כשהפרוייקט קרם עור וגידים. וכשהחנויות נפתחו הקונטרסט בין הישן לחדש רק הועצם. לטוב ולרע.

בהמשך השוטטות כשהסיור בבית אנה טיכו הולך ומתרחק ממני ,עקב תחושת רעב בלתי נשלטת שתקפה אותי, עברתי ברח' יפו השומם..

בסופו של יום בית הקפה הנחמד " נאדי" סיפק את רעבוני . ואיפשר לי לחתום את ביקורי ה"טוריסטי" מאוד, בסיור בבית האמנים הממוקם בדיוק ממול.

שמחתי לחזור הביתה רגע לפני השלג והקור הירושלמי....

.

אני מלכת אסתר? -סדנת קולאז' ,בסימן פורים ויום האשה

"אני מלכת אסתר ? "

              סדנת יצירה בטכניקת קולאז' בנושא נשים ותחפושות

        במסגרת התערוכה "בין מציאות למציאות"

        השנה שמחתי לגלות כי "יום האשה" ופורים מתקיימים באותו תאריך.

בשבילי היה זה חיבור מעניין. חגיגה כפולה !

חיבור בין אשה רבת פנים– אסתר המלכה -הנתפשת כאחת הפמיניסטיות הראשונות, ליום צבעוני שכולו חגיגה שמחה ותחפושות.

רובנו עסוקות בכל פורים בתחפושות של ילדנו, וכבר שכחנו להתחפש בעצמנו.

אמנם בשנים האחרונות אני מרבה לחשוב על נושא ה "התחפשות", אך זאת בהקשר היום יומי.

לעיתים, בשעה שאני מורידה את הטריינינג ונעלי ההליכה ומתלבשת לקראת פגישה,

אני משתמשת במושג של התחפשות: פעם אני מתחפשת לאמנית , פעם למעצבת, פעם ל.... וכך גם במעבר מן הבגדים ה"יצוגיים" לבגדי "בית" ,אם יש בכלל דבר כזה...(מי לא זוכרת את חלוקי הבית או שלמות הבית של הסבתות שלנו...) אני חוזרת להיות אמא , עקרת בית ....

כאילו הלבוש הוא סממן חיצוני לפן המדויק באישיות שלנו שאמור לבוא לידי ביטוי בסיטואציה זו או אחרת...

אך הפעם אני רוצה שנעסוק בתחפושת אחרת.

דרך היצירה- הדבקת גזרי העיתונים, השימוש בצבע : זהב, כסף, אדום וירוק, אני רוצה שנתחבר לעולם של פנטזיה.

אנחנו יכולות "להתחפש" על הנייר למי שרק מתחשק לנו.

למלכה, למלאכית, לרוקיסטית או מכשפה. אנחנו יכולות להדביק לאשה הדמיונית ראש של צפרדע או רגליים של נסיך. זהו הקסם שביצירה ועל אחת כמה וכמה בפורים!

 *

    אשה בתחפושת  

הנכן מוזמנות ל-3 שעות של יצירה באווירה פורימית.

הסדנא תתקיים ביום ו' ה-16.3.12 בין השעות 9.30-12.30

ב -"סוכה" רח' המלאכה 6 א"ת בנימינה

עלות השתתפות: 120 ש"ח         

*    

    להרשמה ושאלות:

אביטל בר-און איזקוב: במייל avitalscollage@gmail.com

    או בסלולרי 052-8700825    

    ב "סוכה": רונית או חגית 04-6289867