רשמים מהמיצב "טעם של זכרון"- ננעל ביום שבת ה-22.6 בשעה 14.00

רשמים מצולמים מהמיצב שאני מציגה בגלריה שיתופית "אנו" בבנימינה

A taste of memory-an art installation about food and childhood טעם של זכרון-מיצב על זכרונות ילדות ואוכל

כבר זמן מה, אני מתכננת לכתוב פוסטים מפורטים על התהליך שמלווה את הקמת המיצב הזה, אך לצערי למרות שהיה לי זמן רב להתכונן, כמו תמיד הכל מתנקז לרגע האחרון וכרגע זה נראה כמשימה בלתי אפשרית.

תוך כדי כתיבה התחוור לי ההגיון במה שניתן לכנות "ההתמהמהות" שלי. הבנתי כי היא מהווה  חלק מתהליך המאפשר להגיע לקראת קו הסיום כשהרעיונות והיצירה בשלים ומזוקקים יותר.

דבר שכנראה לא היה מתאפשר אילו הכל היה כבר מוכן לפני חודש...

את המיצב מלווה השפית אפרת זהר לבקוביץ, אותה  הכרתי כשפתחה פה בבנימינה את בית הקפה הנהדר "טרטין". אפרת היא קונדיטורית מוכשרת ויצירתית שמנחה גם קבוצות ומטפלת בבישול.

רק כשנפגשנו בפעם הראשונה לשיחה הבנתי כמה השידוך איתה מושלם עבורי.

לא רק שאני מקבלת ליווי בתחום הקונדיטוריה הצרפתית שבה עוסק חלק ניכר מהמיצב, אלא גם טיפול תרפואיטי צמוד בכל הקשור לזכרונות הילדות והשלכותיהם.

הרבה מושגים עלו במפגש, מסע, זהות, תביעת האצבע המשפחתית, חיים בוואקום, בישול בוואקום ועוד רבים.

אני מודה שלא להכל התחברתי ולמרות שהיה לי ברור כי " מסע " הוא מושג מפתח, לקח לי זמן רב להפנים כי אכן אפרת צדקה. לא רק שתהליך הפקת ויצירת המיצב המאוד מורכב הזה הוא מסע אלא גם התהליך הנפשי המלווה אותו, דרש עבודה עצמית מרובה והיה טריגר לחקירה צולבת של אימי באשר לזכרונות הקשורים בי ובנו כמשפחה, ועלכך אני מודה לאפרת.

זהו להפעם...

בפעם הבאה...

גלריה שיתופית "אנו"

ושיתופי פעולה

יום כיפור 2012 Yom Kipur

השנה הוחלט לחוות יום כיפור תל-אביבי.

ארזנו האופניים, ארזנו המיטלטלים ונסענו בטנדר החדש שלנו תל-אביבה.

רגע לפני הנסיעה גילינו שלנגה אין קסדה...

אז עברנו ב"גלגל", חנות האופניים שכמעט סיימתיי לעצב....(מחכים שהבלגן של יום כיפור יסתיים...)

 החנות של גל...עוד פוש אחרון לעיצוב ויהיה ממש סבבה

רגע לפני מנוחת הלוחמים....

*

תל-אביב אבן גבירול פינת שדרות נורדאו  7:00

תל-אביב אבן גבירול פינת שדרות נורדאו  18:30

תל-אביב אבן גבירול פינת הסופר הורוד בנורדאו 7:00

תל-אביב אבן גבירול פינת הסופר הורוד בנורדאו 18:30

אבן גבירול לכיוון גשר הירקון 6:30

  18:30 אבן גבירול לכיוון גשר הירקון  

גמר חתימה טובה!

עוד יומיים תערוכה בנושא :שיתוף -Sharing: an upcoming exhibition

Detail from my work  "The audience is invited *פרט מהעבודה  "הקהל מוזמן

Exhibition  held in the new communal Art space initiated by the "Sukkah". 

Grand opening 6/9/12 at 19.00

 אוטופורטריט שיתופי *

 sharing an auto portrait 

Meeting over a cup of tea with Stephanie Harari.

סטפני ואני שותות תה על מפת "polka dots" אדומה

ישנם אנשים שתמיד מפתיעים אותך. 

כך גם חברתי סטפני.

מאז שהכרתי את סטפני ,יוצרת ומחנכת בנפשה, אני כל פעם מגלה תחום אחר שהיא נוגעת בו.

אם  זה תחום שעבדה בו  או נושא שלמדה אותו וחקרה .

 (תמיד כמובן בצורה מעמיקה

ובלתי מתפשרת).

רבים מתושבי האזור מכירים את סטפני בזכות היכולות היצירתיות שלה בתחומי המלאכות השונות

אבל חשוב היה לי להציג את סטפני מזוויות נוספות.

בסטודיו של סטפני

אביטל: אנחנו מכירות כבר עשור ובכל פעם אני מתרשמת מחדש מהשינויים שאת עוברת בחייך,
           עוברת מארץ לארץ,מבית לבית ועוסקת כל פעם בתחומים חדשים-ישנים:

          אם זה בתחומי המלאכות, חיבור לתפישות חיים העוסקות בקשר שבין האדם לטבע,

          אידאולוגיות חינוכיות או תפישות רוחניות.

          זה דורש  פתיחות מחשבתית, סקרנות והרבה אומץ.

          מה מניע אותך לבדוק, להתנסות ולהתפתח שוב ושוב בתחומים חדשים?

סטפני: "תנועה", היא מילת המפתח. 

          זו אחת המילים האהובות עלי.

          אני מאמינה עמוק בתוכי, שאנחנו צריכים להיות בתנועה תמידית, שזו מהות החיים.

          לא במקרה אני מדמיינת את עצמי כנחל זורם.

          כל פעם שאני פוגשת מכשול או אבן בדרך, אני עוקפת אותו כדי לא לעצור את הזרימה.

          כך שלשאלתך לגבי אומץ, זו לא שאלה שאני שואלת את עצמי.

          ברור לי שכך הדברים צריכים להעשות.

          השלווה באה מתנועה או כפי שקראת לזה-מהשינוי.

          השינוי הופך לטבע שני וזה לא דורש את כמות האנרגיה שאולי נראית על פניו.

        

אביטל: ציינת גם דימוי נוסף המאפשר לך להיות יציבה ובו זמנית להתפתח בעשייה המרובה שלך.

סטפני: נכון. אני מדמה את עצמי לעץ נטוע עמוק באדמה, עם שורשים פרוסים לכיוונים שונים.
          גזע חזק ובריא שענפיו שופעים ופונים לשמים.
          זה נותן לי תחושה של ביטחון, יציבות ופתיחות אינסופית.
          הענפים משולים לאנטנות שקולטות אינסוף אפשרויות מהיקום.

אביטל: בהמשך לדבריך על "...אינסוף אפשרויות". 
          אני לא יכולה שלא להתייחס לפרוייקט האינטרנטי שיזמת פעם. 
        "dinnerstory"

כרטיס הביקור של dinnerstory-אתר אינטרנטי

סטפני: בשנות השלושים שלי, כשהמסחר האלקטרוני ברשת רק התחיל . 
          הבנתי את הפוטנציאל החברתי תקשורתי שגלום במדיה החדשה הזו וממש נגנבתי!
          היה לי חשוב לאפשר בחו"ל חשיפה לאומנים (craftsmen artists) בתחום כלי הבית. 
          הדליק אותי האפשרות לחשוף יוצרים שיש להם עסקים קטנים. עסקים שיוכלו להמשיך
          ולפרנס במקביל לרשתות הגדולות שהחלו אז יותר ויותר לבלוע עסקים של אמנים מוכשרים.

חפש: dinnerstories

אביטל: מה היה טיבו של המיזם הזה?

סטפני: היו כמה כיוונים.
          אחד, היה הצד הפרקטי. כלומר הצד של המשתמש באתר.
          כידוע הצרפתים אוהבים לאכול ובוודאי שאם מארחים הכל יהיה מסוגנן מאוד. 
          האתר סיפק מידע שימושי למארח/ת. איזה כלים לקנות, רעיונות לעיצוב, 
          מה מייחד חג ספציפי וכו..
          שיתפתי את הידע שלי בתחום כלי הבית  ובבישול.
          ומצידו של היוצר, האתר שימש פלטפורמה לתצוגה ומכירה של עבודות האומנים.   
          כיום, אנחנו מתייחסים לאתרים כאלו כמובן מאליו בזמנו זה היה רעיון חדש ומלהיב.
          רעיון שהקדים את זמנו.

אביטל: למה "dinnerstory"?

סטפני: יש לי חיבור למילה "סיפור"-"story".  לא במקרה השתתפתי השנה בסדנא של מספרי סיפורים.
          לכל סיפור יש כוח יצירה.
          דרך הסיפור אפשר לשנות מציאות.
          כולנו מאמינים לכל מיני סיפורים. כוח המילה של הסיפור מאוד חזק. 
          השומע מושפע מסיפורים והמספר יכול לבטא את עצמו דרך הסיפור.
          אני משתמשת כיום יותר ויותר דרך הסיפור כדי לאפשר לילדים לפתח את דימיונם וליצור מנק'
          חיבור נוספת. 
            

סטיילינג של הסרטים בקוביות: תמר הררי

אביטל: אני יודעת שיש לך הרבה סיפורים על המשפחה בהקשר של יצירה. אמא שלך וסבתא שלך
          היו ודאי מקור השראה בכל הקשור ליצירה. 

סטפני: אני באה ממשפחה של אנשים יוצרים. משפחה שתמיד עסקה במלאכות שונות.
          אמא שלי שהיתה מעצבת ונתנה את העיצובים לייצור בבתי עסק אחרים, מעולם לא וויתרה
          על העבודה ה"ידנית". היא הכינה תבניות לתכשיטים וכלים שעיצבה והיתה מעורבת
          פיזית בכל שלב ושלב. היא לא הסתפקה רק בלצייר את הרעיונות על נייר וברור לי שזה
          מתווה דרך גם לילדים.
          גם אצל סבתי וגם בבית, כילדה, תמיד היה באמצע הסלון שולחן עבודה של סבתא ואמא.
          גדלתי עם התפישה שיצירה היא חלק יום יומי של החיים.    

אביטל: ראיתי אצלך בסטודי עבודה מרשימה מאוד שסבתא שלך יצרה. אמרת לי שהיא היתה עבורך
          מעין מנטורית של עולם מלאכות היד....

סטפני: שנים על גבי שנים כל יום רביעי היינו אחי ואני נוסעים במטרו לביתה של סבתא (ממי)
          היא חשפה אותנו לכל מיני מלאכות ופרוייקטים.
          היא היתה סיפור בפני עצמו. חיה בוילה כמו "גטצבי הגדול" , הוציאה רישיון טיס....טיפוס.
          היא זאת שהעבירה לנו את ההבנה והיכולת להיות יוצרים עצמאים.
          וזה מה שאני מנסה להעביר לילדים וגם למבוגרים שבאים אלי.
          זה הרבה יותר חשוב מהעברת הטכניקה עצמה.
          לא פעם שמעתי על ילדים שהחוגים עוררו בהם חשק להמשיך ליצור גם בבית,
          בטכניקה שלמדו או באחת חדשה.
          זה מה שמניע אותי.

קרושה בפוטנציה בסטודיו של סטפני

נגעתי בהרבה תחומים. גם בעסקים, גם חינוך וגם יצירה.

עם הזמן אני מגלה שלא משנה באיזה תחום אתה נוגע, בכולם יש יצירתיות, פתיחות וענין.

אותי מענין לחבר בין כל התחומים ,לאו דווקא בדרכים קונבנציונאליות.

בכל פעם אני מעמיקה בתחום אחד, מתלהבת , לומדת וכשאני מרגישה שהבנתי את המהות של התחום, אני עוברת הלאה. ובכל פעם משלבת את שלמדתי בדבר הבא שאני עושה.

שנים רבות, חקרתי היבטים שונים של חינוך ועבודה עם ילדים.

היה לי צהרון מלא ביצירה ועשייה ,עבדתי במסגרת חינוכית אלטרנטיבית "מיתר" ועם ילדים ב "שומרי הגן". 

זה כמו ליצור לאט לאט ריקמה, שמעבירים בה חוט בצבע אחד ואחר כך צבע נוסף

וכל צבע נותן לעבודה משמעות חדשה.

כל צבע נותן משמעות חדשה...

!merci Stephanie
תודה סטפני!

לפרטים לגבי סדנאות, חוגים ושאר פעילויות של סטפני הררי

נא ליצור קשר בטלפון מס' 0526426654

מייל : stepharari@gmail.com

                                                   או הכנסו לבלוג המעניין שלה:

http://annastephanie.wordpress.com

מגזין המושבות "בין מציאות למציאות"- הסוכה בנימינה 2012